ליאון קנדיל, בינת הלבנה

בשבוע שעבר ראינו את עומק החיבור שבין ר' עקיבא לרחל, וראינו שהדרך בא ביטא ר' עקיבא את החיבור הזה הוא ע"י נתינת "ירושלים של זהב". הוא הבטיח לה אותו כבר במתבן, כשהיו עניים והוא עוד בכלל לא למד תורה – "אִי הֲוָאִי לִי – רָמִינָא לִיךְ יְרוּשָׁלַיִם דְּדַהֲבָא" וכשלמד ועלה לתורה – קיים את הבטחתו […]

כולנו מכירות כבר מהגן את המימרא המוכרת של ר' עקיבא על רחל אשתו "שלי ושלכם – שלה הוא" ואת סיפור מסירות הנפש העצומה של רחל למען לימוד התורה של בעלה. מה פירוש הביטוי "שלה הוא"? בדרך כלל מסבירים את הפירוש "שלה הוא" =  "בזכותה" – בזכות מסירות הנפש של רחל שהיא איפשרה לבעלה את התנאים

לדף המקורות המלווה את המאמר הזה – לחצי כאן הציווי "וספרה לה" (1) שמופיע בהקשר של שבעת הימים הנקיים שהאשה סופרת לאחר ימי הזיבה שלה[1] מזכיר את הביטוי "וספרתם לכם" (2) שמוכר לכולנו מספירת העומר.[2] הדמיון הזה הוביל אפילו לדיון הלכתי מעניין – האם הזבה צריכה לברך על ספירתה כמו שמברכים על ספירת העומר? [התוספות

בדיקת הפסק טהרה מכונה גם "בדיקת חורים וסדקים"[1]  מכיוון שיש צורך לבדוק היטב בכל ה"חורים והסדקים" של הנרתיק. גם לגבי בדיקת חמץ  משתמשים בביטוי הזה "וצריך לבדוק כל חורים וסדקים" [2]. ביטוי זה כמעט לא מופיע בשום הקשר אחר במקורות. אם ככה, יש לנו שתי "בדיקות", שתיהן "בחורים וסדקים", שתיהן במטרה לשנות חזקה ממצב למצב[3]

אנחנו רגילות לומר שבכ"ה באלול נברא העולם – ואז בא' בתשרי, ראש-השנה, נברא העולם – אבל בגמרא מובאת מחלוקת בין ר' אליעזר ור' יהושוע האם העולם נברא בתשרי או בניסן – כך כתוב בגמרא: "תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה רחל

במאמר הקודם העלינו כמה וכמה שאלות שקשורות לנשים, הורמונים, רגשות ובכלל ל "עבודת המידות" והיום אני רוצה להניח תשתית לקשר ביניהם וכיצד ההורמונים והרגשות הם נדבך חשוב במסע הגאולה שלנו ובדרכנו לשוב לגן-עדן: ההיכרות עם ההורמונים ועם האופן שבו הם משפיעים עלי היא לדעתי הכרחית כבסיס לעבודת מידות נשית. התנהלות רגשית ונפשית תוך התעלמות מהשינויים

בשבת הקרובה נקרא בע"ה בבית-הכנסת את "פרשת פרה", העוסקת בהיטהרות מטומאת מת לקראת העליה לרגל למקדש כדי להקריב את קרבן הפסח.  כבר ראינו והעמקנו בעבר בכך שטומאה היא מצב שמפגיש אותנו עם המוגבלות והנפרדות האנושית, ואילו טהרה היא החיבור המחודש שלנו עם מה שמעבר לנו ועם המרכיב הא-לקי שבחיינו, והיא המאפשרת לנו לשוב ולהיפגש עם

פורים הוא אחד החגים הכי עמוסים מבחינת ההתעסקות החומרית, והרבה ממנה מוטל במיוחד עלינו, הנשים: הכנת תחפושות, משלוחי מנות (כמה? לקנות? להכין? למי נותנים?…) הסעודה, הדאגה לכולם במשך היום ומרוב העיסוק הטכני כמעט לא נשאר לנו זמן לעיסוק הרוחני… אבל.. אולי זו לא באמת "תקלה" בתכנון של החג? אולי ככה זה בעצם צריך להיות?? אנחנו

ראש-חודש כבר כאן, אבל פורים עוד לא בפתח – זאת שנה מעוברת! חשבת פעם עם המשמעות של "שנה מעוברת" – השנה שלנו היא פתאום "בהריון"? ומה הקשר בין שנים לנשים (חוץ מזה שאלו אותן אותיות בהיפוך..)? אני רוצה קצת להעמיק בנושא הזה – מההגדרות הכי "טכניות" ועד העומקים והמשמעות הרוחנית הפנימית שקושרת בין שנה מעוברת

חודש שבט כבר נכנס, ואיתו מריחים את ההתחדשות – "יצאו רוב גשמי השנה" – האדמה רוויית גשמים – והאילנות מתחילים לינוק את חיותם מגשמי השנה החדשה. אולם – הדבר עדיין לא ניכר כלפי חוץ. העצים עודם עירומים בשלכת, החורף עדיין בשיאו ונדמה כאילו שום דבר לא השתנה. אז מה, בעצם, המשמעות והחידוש של ט"ו בשבט?