אנחנו רגילות לומר שבכ”ה באלול נברא העולם – ואז בא’ בתשרי, ראש-השנה, נברא העולם – אבל בגמרא מובאת מחלוקת בין ר’ אליעזר ור’ יהושוע האם העולם נברא בתשרי או בניסן – כך כתוב בגמרא:
“תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל. רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדו שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל” ( ראש השנה י.-יא:)
בהמשך הדיון בגמרא – כל אחד מהתנאים מביא ראיות לשיטתו מהיום השלישי לבריאה:
תניא, רבי אליעזר אומר: מנין שבתשרי נברא העולם – שנאמר ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי. איזהו חדש שהארץ מוציאה דשאים ואילן מלא פירות – הוי אומר זה תשרי…
רבי יהושע אומר: מנין שבניסן נברא העולם – שנאמר ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע… ועץ עשה פרי. איזהו חדש שהארץ מליאה דשאים ואילן מוציא פירות – הוי אומר זה ניסן…
על איזה פסוק מתבססת החלוקת הזאת?
ביום השלישי לבריאה, כשה’ מצווה על הארץ להוציא צמחים, נאמר ככה:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב (בראשית א:יא-יב)
חכמים ראו בפסוקים האלה תיאור של מה שמכונה “חטא הארץ” – ה’ ציווה על הארץ להוציא “עץ פרי” – שטעם העץ כטעם הפרי, ואילו הארץ הוציא רק “עץ עושה פרי” – שיש בו שורש, גזע, ענפים ועלים ללא טעם – ורק בפרי הסופי יש טעם.
הרב קוק הסביר שהחטא הזה מסביר את הפער שקיים בעולם בין המטרה, האידאל ובין האמצעים להגיע אל המטרה, התהליך:
“מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו. כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית ראויים היו להיות מוחשים בחוש נשמתי באותו הגובה והנועם, שעצם המגמה מורגשת בו כשאנו מציירים אותה. אבל טבע הארץ, התנודדות החיים, ולאות הרוחניות כשהיא נסגרת במסגר הגופניות, גרם שרק טעמו של הפרי, של המגמה האחרונה, האידיאל הראשי, מורגש הוא בנועמו והדרו, אבל העצים הנושאים עליהם את הפרי, עם כל נחיצותם לגידול הפרי, נתאוו ונתגשמו ואבדו את טעמם.” (אורות התשובה, ו’, ז’)
לפי ההסבר הזה, חודש תשרי – שבו הפירות בשיא גידולם (ואנו מגיעים אל “חג האסיף” של הפירות הבשלים) מייצג את האידאל, המטרה, הפיסגה, ואילו חודש ניסן – שבו “הניצנים נראו בארץ” ורק מתחילים להבשיל את הפירות שעדיין בוסר – מייצג את האמצעים, את הדרך, את התהליך…
אז השאלה “מתי נבראה העולם” מייצגת את הדיון על המשמעות של העולם – האם עיקרו מכוון אל המטרה הסופית, הפרי, וגם ב”עץ” יש את “טעם הפרי” של המטרה הסופית, או שהעולם הזה הוא עולם של תהליך – בסופו נגיע אל “הפרי” המתוק והבשל, אבל כרגע אנחנו שקועים בתהליכים ובשינויים מתחלפים בהם טעם העץ איננו כטעם הפרי עדיין…
הדיון הזה בגמרא מתקשר לדיון מקביל נוסף – על המידה בה ברא ה’ את העולם:
“ברא אלוקים, ולא נאמר ברא ה’, שבתחילה עלה במחשבתו לבראותו במידת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין והיינו דכתיב, ביום עשות ה’ אלוקים ארץ ושמיים” (רש”י בראשית א:א)
מידת הדין מייצגת את האידאל, “מה שאמור להיות” הערך העליון, ואילו מידת הרחמים מייצגת את היכולת להתאים ולקטין את העולם ליכולת הקיבול של הנבראים, ואכן, הרמ”א בספרו “תורת העולה” מסביר את חטא הארץ על הבסיס הזה – ה’ נתן את כל השפע שלו, אבל הארץ, בגלל חומריותה וקטנותה – יכלה לקבל רק חלק מזה:
ונוכל לומר שכל זה נגלה בחטא הארץ מתחילה, כי אף על פי שהשם יתעלה צוה לה להוציא עץ פרי עושה פרי כי אין כילות מצד הנותן, ומצדו היה באפשר שגם העץ יהיה פרי, אך הארץ לא עשתה, כי לא היה באפשרות החומר לקבל יותר מזה, וכמו שדרשו ז”ל כל מה שנברא בקומתו ובצביונו נברא, וכל אחד קבל השלמות מה שהיה אפשר לפי מדרגתו לקבל, ומה שלא קבל יותר היה מצד חסרון חומרו… (תורת העולה ג:ס)
מה המשמעות של המחלוקת הזאת לחיים שלנו?
האם אנחנו חיים כיום בעולם של “תשרי” – שנברא בדין, של אידאלים ומטרות גבוהות, שבו “טעם העץ כטעם הפרי” – או שאנחנו בעולם של “ניסן” – שנברא בשיתוף מידת הרחמים, שמכיל את החולשות והקשיים האנושיים, את הפער והמרחק בין המקום בו אנו נמצאים עכשיו לבין האידאל שאליו אנו שואפים להגיע, שבו “טעם העץ אינו כטעם הפרי?
זו השאלה העקרונית בה נחלקו ר’ אליעזר ור’ יהושוע.
ומה המשמעות שלה לגבינו, הנשים?
אני רוצה להביא כאן 2 כיוונים שונים של תשובות:
כיוון ראשון – הוא ההבדל בין עבודת ה’ שלנו, כנשים, לעומת עבודת ה’ הגברית:
אנו, הנשים, משולות ללבנה – שגדלה וקטנה – מאירה ונחסרת – יש לנו מופעים שונים ומשתנים – לפעמים אנחנו קרובות לאידאל ולפעמים רחוקות ממנו, עולמו הוא עולם “שנברא בניסן”
גברים, לעומת זאת, הם כמו חמה שמאירה תמיד, עם חץ מכוון למטרה ולאידאל (והרבה פעמים לא שמים לב לדברים אחרים שקורים בדרך לשם) – עולמם מיוסד על הבריאה ב”תשרי”
מסביר זאת יפה הרב יוסף כרמל:
מערכות הזמן של הגברים והנשים שונות זו מזו. לוח השנה השמשי מתאים יותר לגבר העובד בשדה מצאת החמה ועד שקיעתה. הוא זה שחייב גם במצוות עשה שהזמן גרמא. לעומת זאת לוח השנה המבוסס על מערכת של שנים עשר חדשים מתאים יותר לעולמן של הנשים… המעניין הוא שאכן הלחץ הנפשי המופעל על האיש הרבה יותר משמעותי לקראת ראש השנה שלו בא’ בתשרי ולעומתו הלחץ הנפשי הרב המופעל על האשה לקראת ראש השנה שלה בחודש ניסן. לכן נסכם ונאמר שהעולם מבחינות מסוימות נברא בתשרי ומבחינות אחרות בניסן ואלו ואלו דברי אלקים חיים. (הרב יוסף כרמל, ראש כולל “ארץ חמדה”)
ההסבר הזה מסביר יפה למה את השנים אנחנו מונים מראש-השנה, “ראש השנה לשנים..”, ואילו את החודשים אנו מונים מניסן “החודש הזה לכם ראש חודשים – ראשון הוא לכם לחודשי השנה” (ובשיעור הראשון של הכנס ארחיב על הקשר המיוחד בין נשים, ראש-חודש, וניסן…)
כיוןן שני שניתן להביא למחלוקת שהבאנו והקשר שלנה לנשים הוא בשינוי המעגלי החודשי שחל אצלנו, הנשים:
יש תקופות בחודש שבהן אנחנו מאירות, פורחות, במיטבנו – “הלבנה במילואה”, זה ה”תשרי” של החודש שלו – האידאל והשיא.
לעומת זאת , יש תקופות בהן אנחנו אחרי זמן של התכנסות, חורף ושלכת – ומתחילות לגלות בתוכנו ניצנים של צמיחה, “ראשית גאולה” – זרעים שעוד יקח להם תהליך ודרך ארוכה עד שהם יגיעו את האידאל והמטרה.. זה “מולד הלבנה” שלנו.. ה”ניסן” החודשי שלנו
מה נראה לכן – מתי אמורים לחגוג? ב”תשרי” של המעגל החודשי או ב”ניסן שלו?
חלק גדול ממועדי השנה והרגלים חלים באמצע החודש, בי”ד או ט”ו לחודש, כש”הלבנה במילואה”: פסח, סוכות, ט”ו בשבט, ט”ו באב, פורים..
ואילו ראש-חודש, חגן של הנשים, חל דוקא ב”ניסן” החודש – כשהלבנה חסרה – כ הוא מסמל את היכולת הנשית להתחדש.
וזה אכן ההסבר שמביא הטור מדוע נשים חוגגות את ראש-חודש:
“…לפי שהמועדים נתקנו כנגד אבות.. וי”ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים כנגד י”ב שבטים וכשחטאו בעגל ניטלו מהם וניתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא” (טור או”ח הלכות ר”ח סימן תיז)
אז לקראת ראש-חודש ניסן, חגן של הנשים בחודשן של הנשים – יהי רצון שנזכה להתחדש כלבנה, כמו שאומר האור-זרוע:
“תדע לך שבכל חודש וחודש האשה מתחדשת (במחזוריות הנשית)… כשם שהלבנה מתחדשת בכל חודש והכל מתאוין לראותה, כך האשה כשהיא מתחדשת בכל חודש… ולכך הוי ראש חודש יום טוב לנשים” (אור-זרוע, הלכות ראש-חדש)
ושתזכי להתחדש!
ליאון