במאמר הקודם העלינו כמה וכמה שאלות שקשורות לנשים, הורמונים, רגשות ובכלל ל “עבודת המידות” והיום אני רוצה להניח תשתית לקשר ביניהם וכיצד ההורמונים והרגשות הם נדבך חשוב במסע הגאולה שלנו ובדרכנו לשוב לגן-עדן:
ההיכרות עם ההורמונים ועם האופן שבו הם משפיעים עלי היא לדעתי הכרחית כבסיס לעבודת מידות נשית. התנהלות רגשית ונפשית תוך התעלמות מהשינויים ההורמונליים הנשיים היא כמו יציאה לטיול מתוכנן תוך התעלמות משינויי מזג האויר.
הורמונים הם חומרים כימיים שמופרשים בגוף, אבל משפיעים לנו על מצב הרוח והרגשות – במובן הזה הם שליחים ומתווכים בין הגוף והנפש – הם אחד הדרכים של הגוף “לאותת” לנו לגבי משהו עמוק שכדאי לשים לב אליו – ככל שנתעלם מהם וננסה “להמשיך את החיים כרגיל” הם יצעקו יותר חזק ויגרמו לנו ליותר תופעות לוואי ולרגשות יותר קשים. לכן מאוד כדאי לעצור ולשים לב לתופעות ההורמונליות שלנו. לומר “אני הורמונלית” זה כמו להגיד “יש היום מזג אויר” – השאלה היא מהו – חם? קר? מעונן? גשום? אביבי? חמסין? – כדאי לדעת לענות על השאלה הזאת גם לגבי ההורמונים…
המערכת ההורמונלית הנשית היא מתנה שהקב”ה נתן לנו – קיבלנו אותה בעקבות חטאה של חווה (ומי שרוצה לדעת מה הקשר בין החטא לבין הגוף הנשי מוזמנת לקורסים שלי..) והיא זאת שמאפשרת לנו את התיקון שלנו כדי להגיע לגאולה ולחזור לגן-העדן האישי, הזוגי, הלאומי והעולמי.
לכן זה ממש פספוס לנסות “לכבוש”, “להתעלם”, “להתגבר” על ההורמונים – כי אז אין כאן למעשה שום תיקון!!! אנחנו ממש מחוייבות להקשיב לגוף שלנו, להורמונים שלנו ולרגשות שהם מעלים – כי שם נמצא התיקון שלנו.
זאת אכן נקודה בה עבודת ה’ נשית שונה מעבודת ה’ גברית – התיקון הנשי עובר בהכרח דרך ההתבוננות פנימה – לתוך הגוף והנפש באמצעות תיקון הגוף והקשבה לתהליכי הגוף, ואילו התיקון הגברי נמצא מחוץ לאיש – בעמל והיגיעה בענייני העולם החיצוני – בעשיה החיצונית החומרית, ובלימוד התורה שמתגלה אלינו מחוץ לנו.
זה קשור מאוד להבדל בין הקשר הגברי והקשר הנשי לתורה וללימודה: העולם הגברי פוגש את התורה שניתנה לנו “משמים” – מופיעה אלינו מחוץ לנו ומרוממת אותנו גבוה מעבר למציאות בה אנו נמצאים. התורה הנשית מופיעה אלינו מתוכנו, מבפנים – “חיי עולם נטע בתוכנו”, מתוך מקור החיים הפנימי, “עץ החיים” שנמצא בקודש הקדשים שלנו ומנביע מתוך הניקבה הנשית את המים החיים היוצאים מירושלים..
(לא מאריכה – תחשבו לבד כיצד זה קשור לדף המקורות שהבאתי לפני שבועיים לגבי העובדה שנשים לא חטאו בחטא העגל – רמזתי לכך ממש בפיסקא האחרונה שם.. אם תזכירו לי אולי נרחיב על-כך לקראת מתן-תורה בשבועות…)
אז מה, בעצם, מתגלה לי ע”י הרגשות והמידות שעולות בי, נובעות מתוכי? הם מספרים לי בדיוק על המקומות בתוכי שמבקשים תיקון! הם, כביכול, ה”מצוות” של ה”תורה הפנימית” שנובעת ממני – ויש בהן את ה”עשה” וה”לא תעשה” הפנימיים שלי…
האם כל רגש שעולה מתוכי הוא נכון? האם אני אמורה “לעוף” על כל רצון, תשוקה, כמיהה שעולה בי? האם כל מה ש”בא לי” הוא קדוש? (במועדון הבוגרות של בינת הלבנה אנחנו כבר מבררות את הסוגיה הזאת לעומק כמה וכמה שבועות…) – ברור שלא! אנחנו עדיין לא בעולם המתוקן, לא חזרנו למציאות הגאולית של “גן-עדן”, אנחנו עדיין בעולם שבו “להט החרב המתהפכת” שומרת על “דרך עץ החיים”
“עץ הדעת טוב ורע” מלווה אותנו לאחר החטא בכל מקום, הנחש נכנס לתוכנו והפך לחלקמאיתנו. העולם הזה מלא בתערובות של טוב ורע שמוטל עלינו לברר, לתקן, לזכך ולעדן עד שנוכל להיגאל ולשוב לגן-עדן. אנחנו עדין לא בעולם שכולו “עץ החיים”. אנחנו פוגשות חיים ומוות, טומאה וטהרה, טוב ורע.. ושם התיקון שלנו!
זה נכון גם לגבי מה שנובע מפנימיותינו, ממקור החיים שלנו – גם זה מורכב עדיין מתערובת טוב ורע, חיים ומוות, דם ומים, טמא וטהור… – וזה נכון גם לגבי הרגשות שלנו, הרצונות שלנו, התשוקות שלנו..
ככל שנעסוק יותר בבירור, בתיקון ובזיכוך הפנימיות שלנו בכל הרבדים: נבדיל בין טמא לטהור, בין דם למים ונעסוק בעבודת ה’ המדוייקת לכל אחד מהמצבים האלה, נזהה את הכוחות, הרגשות ומצבי הנפש השונים שמופיעים בנו ונדייק את העבודה הנפשית המדוייקת לכל מצב ולכל שלב בחיינו, נזהה את הרצונות האמיתיים והטהורים המופיעים בנו ומולם את הרצונות שמקורם ב”נחש” שנכנס לתוכנו אחרי החטא – ונדע “לכבוש” ו”לגרש” מתוכנו את הנחש ולשמוע את דבר ה’ האמיתי והמדוייק – כך נתקרב יותר לתיקון המלא שלנו.
כשאנחנו נעסוק בעבודת התיקון המיוחדת לנו כנשים של זיכוך גן-העדן הפנימי שבתוכנו, ובמקביל אליה האיש שלנו יעשה את העבודה המקבילה לו דרך המפגש שלו עם העולם החיצוני ועם התורה – נוכל להתאחד ולהיות כלי להשארת שכינה – ונזכה שביתנו יהיה כקודש הקודשים: שני הכרובים והשכינה שעל גביהם.
בהצלחה רבה לכולנו במסע הארוך, הקשה, המרתק והמדוייק הזה!