פרשת השבוע עוסקת במיילדות העבריות ובסיפור לידתו של משה רבינו, ובהקשר הזה אני רוצה להתייחס לשאלה שנשים רבות שואלות את עצמן (בקול או בשקט) בהקשר של טומאת היולדת במהלך הלידה ולאחריה: אם הלידה היא תהליך מרומם וקדוש של שותפות עם הקב”ה בהבאת חיים חדשים לעולם, מדוע האישה נטמאת בלידה, וכיצד יתכן שדווקא ברגעים כל-כך קשים …
“כי חיות הנה” – על טומאת היולדת וכח החיים שגנוז דווקא בתוך הטומאה לקריאה »
בפרשת השבוע שלנו, יעקב ובניו כבר ירדו למצרים – אנו נפרדים מיעקב ומיוסף – ומוצאים את בני-ישראל במצרים, בפתח השעבוד הגדול והקשה. כמה קשה זה להיות בפתח הירידה הגדולה, לדעת שעומדים בפני השיעבוד – ולהסכים לרדת לשם ולהיות שם. כיצד מתמודדים עם הידיעה שנמצאים על סף הנפילה? מה עושים יעקב ויוסף במצב הזה כדי להתמודד …
השנה צום עשרה בטבת חל ביום שישי ונכנסים לתוך השבת עצמה בצום. ידועים דברי האבודרהם המובאים בפוסקים שמתוך הביטוי “בעצם היום הזה” שמובא בתיאור אירועי עשרה בטבת נלמד שאפילו אם הצום היה חל בשבת (מה שלא קורה בלוח השנה הקבוע שלנו, אבל כן יכל לקרות כשהיו מקדשים את החודש עפ”י עדי-ראיה) הוא לא היה נדחה …
חנוכה הוא אחד החגים הכי משפחתיים, בהם הבית היהודי מקבל מקום חשוב במיוחד, וכל בית בישראל מאיר כמקדש מעט. האם יש קשר מהותי בין הארת נרות החנוכה בכל בית בישראל לבין אור נרות המקדש? ומה הקשר בין אור החנוכה לבין הבית היהודי, “נר איש וביתו”? כולנו מכירות את הדברים הידועים של הרמב”ן בפרשת “בהעלתך” לגבי …
(עיבוד של “דבר מלכות” לפרשת וישלח, תשע”ד -הרבי מלובביץ) שימי לב: זה לא מאמר שאני כתבתי, אלא עיבוד שלי למאמר של הרבי מלובביץ. השתדלתי ככל האפשר להשאיר את הניסוח קרוב למקור. אחריות על טעויות – עלי בלבד.. במאמר הרבי מתייחס למעגל החודשי של הלבנה, וליחס שבין החמה והלבנה כמשפיע ומקבל והיחס של שניהם לעצם שמעליהם …
חודש כסלו מתקרב, ואיתו מגיעה ההתמודדות עם ההפכים שבעולם: הקיץ הופך לסתיו והנה החורף כבר כמעט בפתח. החושך מרובה על האור, הלילות הארוכים מהימים, נכנסים לשיגרה שחוזרת על עצמה שוב ושוב, והנה מגיע חג החנוכה – “שובר השגרה” של החורף, חג האור, חג הטהרה! חנוכה חל בין כסלו לטבת – החודשים הכי חשוכים בשנה, בהם …
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים – לְכָךְ נִכְתַּב “שָׁנָה” בְּכָל כְּלָל וּכְלָל, לוֹמַר לְךָ שֶׁכָּל אֶחָד נִדְרָשׁ לְעַצְמוֹ. בַּת מֵאָה כְּבַת עֶשְׂרִים לְחֵטְא: מַה בַּת עֶשְׂרִים לֹא חָטְאָה שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ בַּת עוֹנָשִׁין, אַף בַּת מֵאָה בְּלֹא חֵטְא. וּבַת עֶשְׂרִים כְּבַת שֶׁבַע לְיוֹפִי (בראשית רבה נח,א) אני רוצה להתבונן לרגע על הסיום …
נאמר על האבות נאמר שהם היו “מרכבה לשכינה”. אכן, ביתם (אהלם) של האבות היה מעין משכן לשכינה. כיצד אוהל האבות היה משכן לשכינה? לאחר חטא אדם הראשון והחטאים הנוספים המובאים בפרשות בראשית ונח, המדרש מספר שהשכינה נסתלקה מעל שבעה רקיעים. הראשון שהוריד בחזרה את השכינה שלב אחד לכיוון הארץ היה אברהם אבינו. בכמה מקומות נאמר שאברהם …
ימים טרופים עוברים עלינו כעם, ובתוך כל הקושי הזה, נשות ישראל ניצבות מול קשיים רבים נוספים בתחום חיי המשפחה והטהרה. כמות השאלות ההלכתיות, ההשקפתיות והמעשיות שמגיעות לפתחיהם של רבנים, יועצות טהרה והלכה בימים אלה גדולה מהרבה מהרגיל: והיד עוד נטויה…. בתוך כל אלה, אני רוצה להתייחס היום לקושי מיוחד שחוזר על עצמו אצל נשים רבות …
לפני הרבה שנים פגשתי אישה, דתיה ומחוייבת להלכה, שסיפרה לי שהיא לא סובלת את האירוחים המשפחתיים ואת ההמולה של חג סוכות, ולכן היא משאירה את בעלה והילדים לחגוג את חג הסוכות בבית, ונוסעת עם אחותה לשבוע לקפריסין – הרי היא לא חייבת בסוכה ולא בארבעת המינים, היא תשבות שם מאיסורי מלאכה ביום-טוב, והכל טוב… לא??! …