בפרשת השבוע שלנו, יעקב ובניו כבר ירדו למצרים – אנו נפרדים מיעקב ומיוסף – ומוצאים את בני-ישראל במצרים, בפתח השעבוד הגדול והקשה.
כמה קשה זה להיות בפתח הירידה הגדולה, לדעת שעומדים בפני השיעבוד – ולהסכים לרדת לשם ולהיות שם.
כיצד מתמודדים עם הידיעה שנמצאים על סף הנפילה?
מה עושים יעקב ויוסף במצב הזה כדי להתמודד עם השעבוד הצפוי?
גם אנחנו, כנשים, עוברות בכל חודש מעגל של ירידה ועליה – של ירידה ל”גלות” פנימית: גופנית, נפשית, זוגית ורוחנית – ושל עליה ממנה אל ה”גאולה”, הברכה והשפע.
מהם הכלים אותם נוכל ללמוד מירידת בנ”י למצרים שיעזרו לנו בתהליך הירידה החודשי שלנו?
מה נוכל ללמוד מההתמודדות של יעקב, יוסף ובני-ישראל עם הירידה למצריים שיעזור לנו, כנשים, בהתמודדות עם תקופת הירידה החודשית שלנו?
נבחן כמה מדרכי ההתמודדות של יעקב, יוסף, ובני-ישראל – ובהתאם לדרכים אלה ננסה להקיש על התמודדות אפשרית שלנו כנשים:
הראשון שמתבשר על השיעבוד הצפוי לבני-ישראל הוא כבר אברהם-אבינו בברית בין-הבתרים: “ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה..”. חז”ל מתארים לנו כיצד אברהם רואה את המלכויות עולות ויורדות. גם בחלום יעקב עם הסולם – אחד ההסברים של חז”ל לתוכן שיעקב ראה בחלום הוא את שעבוד המלכויות השוניות את עם-ישראל ואת הגאולה העתידית מהם. (ישנה בחז”ל אפילו התייחסות הקושרת את שעבוד המלכויות כבר לבריאת העולם ורואה אותם נרמזים בפסוק: “תהו ובהו וחושך על-פני תהום ורוח א-לקים מרחפת על-פני המים“) – יש ליעקב ידיעה שהשעבוד הוא חלק מהתכנית הא-לקית. זה לא קורה במקרה! יש כאן מהלך א-לקי של מחזוריות של שעבוד-וגאולה שסופו להביא לגאותה הסופית העתידית, ל”אשר יקרה אתכם באחרית הימים“.
גם לנו, כנשים, יש ידיעה מראש שהמחזוריות הנשית צפויה וחוזרת על-עצמה, כבר מאז חטא אדם הראשון: “הרבה ארבה עצבנך והרנך…” – חז”ל דורשים בין היתר את הפסוק הזה על דם נידות. – הידיעה שמדובר בתהליך צפוי מראש, ושהוא חלק מתיקון חטא חווה, נותן לנו כלים להבין שאנחנו חלק מהסיפור הא-לקי, שמה שקורה לכל אישה פרטית בגוף שלה הוא חלק ממסע נשי לתיקו עולם. (על מהות התיקון – בע”ה בפעם אחרת..)
כבר בפרשת ויגש, יעקב, לפני הירידה למצרים, מתפלל לה’ וזובח זבחים לא-לקי אביו – הוא יודע שיש לו על מי להישען, ואכן הוא מקבל מה’ הבטחה: “אל תירא מרדה מצרימה.. אנכי ארד איתך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה“ . הוא יודע שהוא יורד למצרים בליווי א-לקי, כחלק זמני מהמהלך הא-לקי. ה’ לא משאיר אותו להתמודד לבד, אלא מלווה אותו גם בטומאת מצריים, “עמו אנכי בצרה”.
גם אנו, הנשים, יודעות שה’ נמלא איתנו ומלווה אותנו בכל הקושי והמשברים, ושתמיד נוכל להישען אליו ולפנות אליו בזמני הקושי והכאב שלנו “אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים”
יוסף, בפרשה הקודמת, דואג לתת לבני-ישראל במצרים את ארץ גושן, מקום רחוק ומבודד שם הם יוכלו לעבור את תקופת שהותם במצרים רחוק ככל הניתן מהשפעת המצרים. כשיודעים שהשעבוד מגיע ומבינים מה הסכנות שלו – ניתן להתכונן אליו, למצוא את התנאים הנוחים ביותר כדי לעבור אותו בצורה המוגנת ביותר מבחינה נפשית ורוחנית.
גם אצלנו הנשים, יש צפי מתי מגיעים הימים הקשים והחשוכים של החודש. אנו יכולות לצפות אותם מראש, להכיר את הקשיים שהם מביאים איתן ולדעת להתכונן אליהם: להתאים את המקום והתנאים בהם נהיה, את סדר היום שלנו ואת העיסוקים שלנו בצורה שתאפשר לנו לעבור את הזמנים האלה בצורה המוגנת והמיטיבה ביותר.
יוסף, בפרשתנו- נותן לעם-ישראל סימן: “פקד יפקד א-לקים אתכם” – חז”ל דורשים שזה סימן הגאולה – אותו סימן שכשמשה רבינו יבוא לזקני ישראל מאות שנים אח”כ ויאמר להם “פקד פקדתי אתכם” הם ידעו שהוא אכן שליח ה’ לגאול אותם.
גם לנו יש מעין “סימן” שמבשר לנו על ה”גאולה” העתידית – אותו סימן של הפסקת הדימום ומעבר מימי הדימום לימי הספירה (בשבועות הבאים נדבר, אי”ה על המשמעות של “מים שהופכים לדם ודם שהופך למים”…) ואנחנו יודעות להמתין ולעבור את הימי הדימום בציפיה לאותו סימן שמבשר לנו שתהליך הגאולה שלנו כבר מתחיל.
ובמרכז הפרשה שלנו: ברכת יעקב לבניו – יעקב מברך אותם “האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים” – חז”ל מסבירים שהוא ביקש לגלות להם את הקץ ונסתם ממנו, אבל בברכות שהוא נותן לשבטים יש משום גילוי ובירור המהות הפנימית של כל אחד מהם – אותה מהות שהיא חלק משליחותו העתידית בעולם – הרבה מעל ואחרי מה שיקרה להם בזמן השעבוד.
גם אנו הנשים, מתוך הקושי והסגירות הנפשית המאפיינת את הירידה החודשית – יכולות להיפגש דרכם עם עומק המהות והשליחות שלנו בעולם. בתוך הכאב והקושי מסתתרות מהויות שעוזרות לי לברר את השליחות שלי ואת הנקודה המיוחדת שגנוזה בי ושאותה אני צריכה להביא לעולם.
יהי רצון שכשם שעם-ישראל יודע להיכנס לזמנים הקשים ולצאת מהם מחוזק יותר – נראה את זה גם בהתמודדות עם הקשיים שעם-ישראל מתמודד איתם ממש עכשיו בדורנו, וגם שכל אחת מאיתנו תזכה לעבור את המסע הפרטי שלה מגלות לגאולה ולהוציא משם כוחות של ישועה וגאולה פרטית אליה ומתוך כל לעם-ישראל כולו.
שבת שלום
ליאון