אחרי שבנ”י היו שקועים במ”ט שערי טומאת מצרים, בפרשתנו הם זוכים להיגאל ולצאת ממנה.
כחלק מתהליך הגאולה הם נדרשים לעשות שתי פעולות שקשורות בדם: הזאת דמו של קרבן הפסח על שתי המזוזות ועל המשקוף, ועשיית ברית מילה.
חז”ל דורשים ששתי המצוות האלה נרמזות בדברי הנביא יחזקאל, שמתאר את “לידת” עם-ישראל במצריים כתינוקת עזובה שמתגוללת ברחובות והקב”ה אוסף, מטפח ומגדל עד שהיא נהיית לנערה והוא יכול לשאת אותה לאישה, וכשהוא רואה אותה מתבוססת בדמיה, הוא אומר לה “ואומר לך בדמייך חיי” – מהם “דמייך”?
ידועים ומוכרים דברי המכילתא שמסבירה שאלו דם הפסח ודם מילה: הגיע שבועתו שנשבע הקב”ה לאברהם שיגאל את בניו, ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו, שנא’ שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה וגו’. ערום מכל מצות. נתן להם הקב”ה שתי מצות, דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי שיגאלו. שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו’.
מדרשים נוספים מציינים שהדם ששמו בנ”י על המשקוף היה ערבוב של דם הפסח ודם המילה שבזכותם הם נגאלו.
חכמים מוסיפים לנו סוג נוסף של דם אל שני הדמים האלה – דם נידה:
“ולקחו מן הדם” (שמות י”ב ז) ג’ טיפין: “ונתנו על המשקוף” – אחד, “ועל שתי המזוזות” –שניים, רמז לג’ דמים: [דם פסח], דם מילה, ודם נידה. (ספר נצחון ישן)
Created with נוצר עבורך ע”י
מה הקשר לדם נידה? כיצד הוא קשור לברית בין ה’ לבין עם-ישראל שנכרתת באמצעות ברית-המילה וקרבן הפסח?
ר’ יוסף בכור שור בפירושו למצוות ברית המילה המופיעה בחומש בראשית אומר דבר מדהים – נשים לא נימולות, אבל גם להן יש דם ברית נשי:
והיה לאות ברית ביני וביניכם. סימן ואות שאני אדון ואתם עבדי… ודם נדות שהנשים משמרות ומגידות פתחיהן לבעליהן הוא להם דם ברית (בראשית יז:יא)
שמירת דם הנידה, אם-כן, היא הדרך הנשית להיכנס בברית עם הקב”ה!
מה קרה לברית הנשית הזאת בזמן שיעבוד מצריים?
ניתן לראות בחז”ל שתי דעות:
לפי דעה אחת, המצרים לא נתנו לנשות ישראל לטבול לנידתן, ועל-כך הם נענשו במכת דם (וזה מתקשר ישירות לדברים מהשבוע שעבר על המהות הרוחנית של הפיכת מים לדם – היאטמות בטומאת מצריים שמקבילה לטומאת הנידות): דם, מפני מה בא עליהם? שהיו רואים את ישראל שהיו טובלין מטומאותיהם ואת בנות ישראל שהיו טובלות מנדתן ואחזו עליהם את המים כדי שלא יטבלו לפיכך הפך הקב”ה את כל מימיהם לדם. (ילקוט שמעוני)
לפני הדעה השניה (תנחומא): אמרו רבותינו: בשעה שהיו ישראל במצרים לא היו רואות הנשים דם נדות, מפני אימת מצרים עליהם – נוכל להסביר לפי השיטה הזאת – שההתמודדות הנשית עם התיקון דרך תהליך הטומאה והטהרה שייכת רק כאשר יש מרחב של חירות ובחירה אישית- שמאפשרת עבודה רוחנית עצמית, ואילו במצד של שעבוד ואימה, כאשר אין אפשרות של עבודה כזאת, לא נתבעת מהנשים עבודה רוחנית בתחום זה ולכן ה’ לא הפגיש אותן עם המצב של הנידות.
המשותף לשתי השיטות האלה מבחירה רעיונית הוא ההשוואה בין המצב של טומאת מצריים למציאות של טומאת הנידה: בין אם הנשים עצמן היו נידות והמצרים לא איפשרו להן להיטהר, או שהמציאות של טומאת הנידות שבמצריים היתה כל-כך גדולה עד שלא היה טעם להפגיש אותן עם מציאות של נדה בגוף הפרטי של כל אישה – בכל מצב שעבוד מצריים מקביל מבחינה נשית לטומאת נידה גדולה ומתמשכת.
כחלק מההכנה של עם-ישראל לקראת הגאולה וחידוש הברית שלו עם הקב”ה, חוזר עם-ישראל אל הכח הבחירי של עבודת ה’ שלו. הוא כבר לא נמצא תחת שעבוד מצריים ותפיסתה האטומה, הטמאה, של “לי יאורי ואני עשיתיני”, אלא יכול להתעלות מעליה ולכרות מחדש ברית עם רבש”ע – הכח הא-לקי העליון שמופיע מעל המציאות מחייה אותו.
אותו כח שמופיע בברית המילה ביום השמיני – היום שמעל לטבע, שחושף את הכח הא-לקי שמעל הטבע. זהו אותו כח ש”פוסח” על בתי בני-ישראל – “פוסח” כל גדרי הטבע וחושף את שייכותו הפנימית של עם-ישראל לעולם הא-לקי שמעבר לטבע. אם כן, מסתבר ע”י מצוות אלה שעם-ישראל לא מונהג רק על-ידע כוחות הטבע, מקור חיותו אינו רק ה”דם” הפנימי, אלא הוא משתייך גם לברית עם המקור הא-לקי שמחוץ לטבע. הוא יונק את חיותו גם מה”מים” הטהורים שמעל לטבע – הוא יכול להיטהר, וממילא להיגאל.
דם הנידה מייצג בדיוק את זה – אותו דם שכשהוא מופיע הוא מפגיש אותנו עם הכוחות הטבעיים ועם הטומאה, סכנת האטימות והשקיעה בתוך גבולות הטבע החומרי כמקור חיים יחיד – אבל כשהוא נפסק מסתבר שיש לנו יכולת לעלות מעליו, לבצע “הפסק טהרה” ולהפוך את הדם בחזרה למים טהורים, להתחבר מחדש אל המקור הא-לקי שמחייה אותנו.
כשבנ”י מזים את דם הנידה על המשקוף הם משקפים בדיוק את זה – את היכולת שלהם להתעלות מעל כוחות החיים העצמיים, הטבעיים והאטומים, ולהיפגש עם המקור הא-לקי הטהור שמחיה אותם.
מתוך כך זוכים בנ”י להיגאל ולצאת ממצרים, ולהתחיל לספור את שבעת השבועות (המקבילים לשבעה נקיים) עד למתן תורה והיכולת שלהם להיפגש עם הקב”ה ביחסי חתן וכלה בחופתם.
יהי רצון שכשם בנ”י זכו להיגאל בטומאות מצריים ולהתעלות אל הטהרה והקדושה הא-לקית, נזכה גם אנחנו להיפגש עם האור הא-לקי שמחיה אותנו דרך מסע הטהרה הנשי.
שבת שלום
ליאון