בדיקת הפסק טהרה מכונה גם “בדיקת חורים וסדקים”[1] מכיוון שיש צורך לבדוק היטב בכל ה”חורים והסדקים” של הנרתיק.
גם לגבי בדיקת חמץ משתמשים בביטוי הזה “וצריך לבדוק כל חורים וסדקים” [2].
ביטוי זה כמעט לא מופיע בשום הקשר אחר במקורות.
אם ככה, יש לנו שתי “בדיקות”, שתיהן “בחורים וסדקים”, שתיהן במטרה לשנות חזקה ממצב למצב[3] – אבל בעצם, מה הקשר ביניהן? האחת עוסקת באשה ובטהרתה, והשניה עוסקת בבית ובנקיונו מחמץ.
האם יש איזשהו קשר רעיוני בין שתי הבדיקות?
בדברים שלהלן ננסה למצוא זיקה והקשר רעיוני בין הפסק-טהרה ובין בדיקת חמץ, מתוך עיון במקורות.
שתי בדיקות שהן ארבע:
לפני שנתחיל את הדיון, נוסיף עוד שתי בדיקות נוספות שילוו אותנו בלימוד, מתוך הפסוקים שמובאים בגמרא בהקשר של בדיקת חמץ:
הגמרא בדיון על בדיקת חמץ[4] מביאה כמה פסוקים מהם היא מנסה ללמוד על בדיקת חמץ:
לאחר שהיא לומדת על הקשר בין איסור “בל ימצא” לבין “חיפוש”, היא מביאה פסוקים כדי ללמוד מדוע החיפוש צריך להיות דוקא בנר: “בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות” (צפניה א יב) – הפסוק עוסק ב”יום ה'” ורש”י שם מסביר מה ה’ מחפש בבני ירושלים: “אדקדק בעוונותיהם”, וגם: “נר ה’ נשמת אדם חופש כל חדרי בטן” (משלי כ כז) – רואים מכאן קשר בין בדיקת חמץ לחיפוש עוונות, ואכן, בחסידות ישנן הקבלות רבות בין החמץ “השאור שבעיסה” לבין היצר-הרע ובעיקר למידת הגאווה ש”תופחת” ומחמיצה את האדם.
החיפוש אחר עוונותיהם של בני ירושלים – מעביר אותנו גם להקשר של ירושלים והמקדש, שגם בו נעשה “בדק הבית”.
אם כן, יש לנו 4 סוגים שונים של בדיקות:
- בדיקת הפסק טהרה של האשה
- בדיקת חמץ בערב פסח
- בדיקת חדרי הלב מיצר-הרע וגאווה
- בדק הבית במקדש
ננסה לברר לאור המקורות:
מהו ה”בית” שאותו בודקים? כיצד מתכוננים לבדיקה?
מה מטרת הבדיקה וכיצד היא קשורה לטהרה?
ומתוך כך נוכל ללמוד על הקשרים וזיקות בין בדיקת חמץ והפסק-טהרה, ועל הזיקה של שתי הבדיקות לעולם הרוחני הפנימי ולעולם הקודש, המקדש והטהרה.
מיהו ה”בית” שאותו בודקים?
בכל אחת מארבעת הבדיקות: הפסק טהרה, בדיקת חמץ, בדיקת הלב ובדק הבית, אנו בודקות “בית” – מהו ה”בית” אותו אנו בודקות?
בהפסק טהרה, אנו יודעות שהבדיקה נעשית בעומקו של הנרתיק. אחד הכינויים בהם מכונה הנרתיק בחז”ל הוא “הבית החיצון” (לעומת “הבית הפנימי” – הרחם) – אם כן, האשה בודקת את “ביתה” בבדיקת חורים וסדקים.
גם הביטוי “לכבד את הבית” שמשמעותו הבסיסית היא לנקות ולטאטא את הבית[5], משמש במקורות גם לניקוי הבית עצמו וגם לתיאור ניקוי הנרתיק של האישה[6].
נוסף על כך, מטרתו של הפסק הטהרה הוא להתחיל את תהליך טהרתה של האשה – הן טהרתה בפני עצמה כראויה לבוא במגע עם הקודש, והן טהרתה לבעלה – כדי שתהיה מותרת לו.
בקשר הזוגי אחד הכינויים לאשה היא בית: “ביתו זו אשתו”[7] – אם כן, בהפסק טהרה, האשה, “ביתו של האדם”, בודקת ומכבדת את “ביתה” (הנרתיק) בבדיקת חורים וסדקים.
בבדיקת חמץ, לכאורה באופן פשוט האדם בודק את הבית מחמץ. הבית, אם כן, הוא ביתו של האדם, והוא בודק אותו משאריות מאכלי החמץ שאולי נותרו בו.
אולם, הביטוי “בית” בהקשר של פסח, מופיע לנו במקור נוסף, בפרשת בא, בציווי על “פסח מצרים”:
הפסח נלקח לפי ה”בית”: “איש שה לבית אבות שה לבית” (שמות יב:ג) . ניתן להימנות עליו לחבורה גדולה יותר: “ואם ימעט הבית מהיות משה” (שמות יב:ד), אבל יש לאכול אותו כולו כשנמצאים בתוך בית אחד, המסומן ע”י הדם שעל שתי המזוזות ועל המשקוף, ואין לצאת מפתח הבית עד גמר האכילה.
קרבן הפסח הוא במהותו קרבן “של בית”, הנאכל בתוך הבית, ע”י בני הבית הנמנים אליו (או המצטרפים ונמנים עמהם לחבורה מבעוד יום ובכך הופכים ל”בני בית אחד”).
גם עצם איסור אכילת חמץ , אותו איסור בגללו אנו בודקים את הבית מחמץ, מופיע בהקשר של קרבן פסח: “לא תשחט על חמץ דם זבחי” (שמות לד:כה) – זאת אומרת שאנחנו בודקים את הבית מחמץ, כדי שהוא יהיה ראוי להיות הבית שבו נאכל קרבן הפסח – “שה לבית”.[8]
ב”בדיקה” השלישית, בדיקת חדרי-הלב, כדברי הפסוק “נר ה’ נשמת אדם חופש כל חדרי בטן” – האדם בודק את כל חדרי ליבו ואת פנימיותו ונשמתו ומנקה אותם משרידי ה”חמץ”: היצר-הרע והגאווה, ה”עמלק” שבתוכו, ועל-ידי זה הוא מטהר את ליבו ומזקק אותו להיות כלי טהור לאור ה’. ה”בית” הנבדק הוא האדם עצמו וכל כוחות נפשו ופנימיותו. מטרת הבדיקה היא לנקות ולטהר את פנימיותו של האדם כדי שאור ה’ יוכל להופיע עליו.
ה”בדיקה” הרביעית היא “בדק הבית” בבית המקדש. “בדק הבית” במקור מתייחס לתיקון ליקויים במבנה בית המקדש, ע”מ שהמקדש יעמוד על מקומו כראוי והשכינה תוכן לשרות בו.
כמובן שתנאי נוסף לקראת המפגש עם השכינה בבית המקדש הוא טהרתם של הבאים אליו. לכן בהמשך התרחב השימוש במינוח “בדק הבית” גם לתיקון השבילים והדרכים המוליכים למקדש לקראת עולי הרגלים, ובפרט לתיקון מקוואות הטהרה לטהרת עולי הרגלי הרבים.
מהפסוק המובא בהקשר של בדיקת חמץ: “בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות” – ניתן לראות שאחד התנאים הנדרשים כדי שה’ יוכל לשכון בירושלים הוא מירוק ותיקןן עוונותיהם של בני ירושלים.
מטרת הבדיקה – הטהרה והשראת השכינה:
כשנתבונן לעומק, נוכל לראות שארבעת הבדיקות קשורות במגמה להיטהר ולזכות להשראת אור השכינה:
את בדיקת “הפסק הטהרה” עושה האשה על-מנת להיטהר ולהיות מותרת לבעלה, [9] ולזכות לחיבור שלם שבו “איש ואשה זכו- שכינה ביניהם”.
את בדיקת חמץ עושים כדי שהבית יהיה מוכן לקראת הפסח ולשמש “בית” לחבורה האוכלת בו (לאחר שבני הבית גם כן נטהרו).[10]
את בדיקת חדרי הלב עושים בשביל שגוף האדם ונפשו יהוו משכן ראוי לנשמתו ולאור ה’ שבתוכו.
ולבסוף, “בדק הבית” – תיקון המקדש, וסלילת ותיקון הדרכים והמקוואות למקדש לקראת עולי הרגלים שיגיעו אליו – הם הכלי המאפשר את המפגש בטהרה של עמ”י כולו עם השראת השכינה שבמקדש.
ארבעת הפרשיות – ארבעת הבדיקות:
נוכל לראות חוט השוזר את 4 המישורים האלה של בית-בדיקה-טהרה בארבעת הפרשיות שליוו אותנו בחודשים אדר-ניסן לקראת חג הפסח:
פרשת שקלים – בה “משמיעים על השקלים” ואוספים כספים לבדק הבית ולתיקון המקוואות וסלילת הדרכים לעולי הרגל.
פרשת זכור – בה מוחים את זכר עמלק ומנקים את עצמנו מ”עמלק” – היצר-הרע שבתוכנו וע”י כך מתחילים בביעו החמץ הפנימי שבתוכנו.
פרשת פרה – בה נטהרים באפר פרה אדומה לקראת הכניסה למקדש
ופרשת החודש – העוסקת בקידוש החודש, אותו מעגל חודשי של הלבנה המתחדשת ונטהרת מחדש בכל חודש וחודש, וע”י טיהור ה”בית” שלה מאפשרת “ביאה” פנימה, אל הקודש, והשראת “שכינה ביניהם”
אז יהי רצון שנזכה לצרף את הבדיקות האישיות והפרטיות שלנו ואת תהליך הטהרה האישי שלנו לתהליך הכללי של העם כולו, לנקות היטב את הבית שלנו – הפרטי, הגופני והנפשי, המשפחתי והכללי של העם כולו ולטהר אותו להיות בית ראוי להשראת שכינה, ונזכה במהרה לעלות למקדש בקדושה ובטהרה ולאכול שם “מן הפסחים ומן הזבחים.. ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו”
פסח כשר ושמח לכולן!
ליאון
[1] “ותכניסנו באותו מקום בעומק לחורים ולסדקים..” (שו”ע יו”ד קצו:ו), עפ”י לשון הגמרא לגבי בדיקות לפני תשמיש: “מתוך שמהומה לביתה אינה מכנסת לחורין ולסדקין” (נדה ה.)
[2] מהרי”ל, הלכות בדיקת חמץ. הביטוי מופיע לראשונה בהקשר של בדיקת חמץ בדברי רב נחמן בר-יצחק לגבי ההבדל שבין בדיקה לאור נר לבדיקה לאור אבוקה: “אמר רב נחמן בר-יצחק: זה (נר) יכול להכניסו וחורין וסדקין וזה (אבוקה) אינו יכול להכניסו לחורין וסדקין” (פסחים ח.)
[3] הפסק טהרה מעביר את האשה מחזקת רואה דמים לחזקה שפסקו דמיה: “דמדפסקה בטהרה בה”ש שוב היא בחזקת שלא תחזור ותראה” (שו”ת חת”ס יו”ד קע”ח), ואילו בדיקת חמץ מעבירה את הבית מבית שהוא בחזקת “שאינו בדוק” ואיננו נקי מחמץ, לבית שהוא “בחזקת בדוק” ונקי מחמץ (פסחים ד. ואכמ”ל)
[4] פסחים ז:-ח.
[5] “בית שמאי אומרים: מכבדין את הבית ואח”כ נוטלים לידים ובית הלל אומרים נוטלין לידים ואח”כ מכבדין את הבית” (ברכות ח משנה ד)
[6] “כשקנחה את עצמה יפה – דאפשר לכבד הבית שלא ישתייר כלום” (תוס’ נדה מא:) – עפ”י המשנה במקוואות ח:ד “האשה ששמשה ביתה וירדה וטבלה ולא כבדה את הבית כאילו לא טבלה”
[7] “וכפר בעדו ובעד ביתו – ביתו זו אשתו” (יומא א משנה א), וכן “א”ר יוסי בן חלפתא: מעולם לא קריתי לאשתי אשתי …אלא לאשתי – ביתי” (רות רבה ב:ח)
[8] כמו-כן], בהלכות קרבן פסח יש בו מאפיינים יחודיים המעמידים אותו במעין מעמד בינים בין “קרבן יחיד” שמביא אדם יחיד ובין “קרבן ציבור” שמובא בשם העם כולו – זהו, בעצם, “קרבם המשפחה” או “קרבן הבית” ואכמ”ל בפרטים ההלכתיים של הקרבן.
[9] וגם ע”מ להיות טהורה וראויה לביאת מקדש, כמובן…
[10] פרשת קרבן פסח מגיעה בפרשת בא בסמיכות ל”קדש לי כל בכור” העוסקת בקדושת הבכורים, ה”כהנים של הבית” ובהיות כל בית בישראל מעין “מקדש” ובו כהן=בכור. מציאות זו השתנתה לאחר חטא העגל והחלפת הבכורות בכהנים, אולם יתכן שזכר למשהו מה”מקדש” והשראת השכינה של כל בית בישראל נשאר בקרבן הפסח ובאכילתו בחבורה בבית אחד.