בעבודת ה', ובחיים הנשיים בפרט, אנחנו נתקלות הרבה פעמים בשאלה של מרחב הבחירה שיש לי: בכל-כך הרבה היבטים מהחיים הנשיים שלנו אנחנו כל הזמן נדרשות

בימים אלה, כאשר עם-ישראל קם ומתנשא כארי להיות שותף לקב"ה בהעברת ממשלת זדון מן הארץ, רבות מאיתנו שואלות את השאלה – מה עם אינטימיות הזוגית

בפסוקים המתארים את חטא העגל נאמר כך: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ, אֵלָי: וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם, אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם;

"והכהנים, והעם העומדים בעזרה (והנמצאים בבית-הכנסת, ובעזרת הנשים…) " אבל מה איתי, שכאן, בבית ובגינה – עם הטיטולים, הבמבה והבימבה? איפה יום הכיפורים שלי? בשנה

ראש-השנה הוא החג היחיד (מדאורייתא) שחל בראש-חודש[1], ב"כסה" – יום שהחודש (הלבנה) מכוסה בו"[2]. הפסוק בתהלים שמתייחס לראש-השנה מציין "תקעו בחדש שופר, בכסה ליום חגנו

בחלק הראשון של הלימוד שלנו על מרים הנביאה, ביררנו את מקור שמה: מרים – שיכולה להפוך את המר למתוק, שיש בה גם את שורש ה"מרי"

שלושה רועים עמדו להם לישראל במדבר: משה, אהרן ומרים. מדוע היה צורך בשלושה רועים ולא הספיק רועה אחד? מה כל אחד מהם תרם להנהגת עם-ישראל

לאחר ההתעלות הגדולה של עם-ישראל במעמד הר סיני, בו נצטוו לפרוש מנשיהם "היו נכונים לשלושת ימים אל תגשו אל אשה" – מצווים בני-ישראל "שובו לכם

מתן תורה וגוף האישה כמו שאנחנו יודעות, כשהקב"ה רצה לברוא את העולם, הוא "הסתכל בתורה וברא עלמא" – התורה היא אחד הדברים שהיה קיימים קודם

בשבוע שעבר ראינו את עומק החיבור שבין ר' עקיבא לרחל, וראינו שהדרך בא ביטא ר' עקיבא את החיבור הזה הוא ע"י נתינת "ירושלים של זהב".

כולנו מכירות כבר מהגן את המימרא המוכרת של ר' עקיבא על רחל אשתו "שלי ושלכם – שלה הוא" ואת סיפור מסירות הנפש העצומה של רחל