[דג כתום]

דוקא יש לי הרבה מודעות לתהליכים שאני עוברת מסביב למחזור.
השאלה שלי היא בכלל למה.

המחזור לא ממש מציק לי ואני חיה טוב גם איתו וגם עם ההרחקות.

האם זה לא מספיק בעצם?

[אדמה]

שאלה אמיתית ונכונה.
אולי הכוונה היא איפה במחזור יש לך חוסר גדול כל כך שרק ה’ ממלא?
למשל, תשובה שלי- ה’ נכנס (בין השאר) ברגע לפני הטבילה, כשכל ההכנות מאחוריי ונשאר לי רק לטבול. אז ה’ הוא זה שנמצא שם במחשבה הזו שאם לא התנקיתי מספיק טוב- הוא מחפה עליי..

[דג כתום]

זה ממש נכון..
או אולי גם ברגע של ההפסק – רק הוא יחליט האם ההפסק בסוף יצא טהור או לא..

[חושבת]

אני חושבת שבכל מצווה יש שאיפה שהקב”ה יהיה נוכח בקיום שלנו של המצווה.
אנחנו מקיימות מצוות לא רק כדי לעשות טכנית את מה שצריך, אלא כי זו דרך חיים של חיבור לקב”ה.
ודווקא במצווה הזו יש הרבה מקום לקשר עם הקב”ה –
קודם כל מצד זה שזו מצווה מיוחדת לנשים, אחת המצוות היחידות (אולי לגמרי היחידה? לא עולה לי עוד) שכשאנחנו מברכות עליהן ‘אשר קידשנו במצוותיו…’ אנחנו מקיימות ממש מצווה מדאורייתא.
גם מצד זה שזו מצווה שלא תמיד באה בקלות. זה לא כמו עוד משהו שעושים בלי להקריב מעצמנו שום דבר. אנחנו מוותרות על שבועיים של מגע עם האדם הכי קרוב אלינו. והקרבה כזו בשביל לקיים את רצון ה’, הגיוני שתיעשה מתוך קשר עם הקב”ה.
וגם כי דווקא המצווה הזו היא משל לקשר של כנסת ישראל עם הקב”ה. יש ספר מהמם של הרב ראובן ששון – ‘האישה ומצוותיה’, שבו הוא מפרט על ההקבלה הזו, בין הריחוק והקירבה של האיש והאישה, לבין הגלות והגאולה של עם ישראל, ובין כל שלבי ההיטהרות של האישה לשלבי הגאולה. אז דווקא המצווה כזו, שיש לה משמעות כל כך עמוקה שמבטאת את הקשר בינינו לבין הקב”ה, הכי נכון שתיעשה מתוך קשר אמיתי.

(ועם כל מה שכתבתי, לא עניתי בשרשור השני כי באמת קשה לי להגיד איפה אני מרגישה את כל זה בפועל. הלוואי שהייתי מצליחה לחיות את זה יותר…)

[דג כתום]

אמרת הרבה נקודות חשובות..
אני צריכה לחשוב על זה יותר..

[מאת]

תגובות