- This topic has 3 תגובות, 2 משתתפים, and was last updated לפני 2 שנים, 10 חודשים by חושבת.
-
מאתתגובות
-
-
01/01/2022 בשעה 10:34 pm #2598
את מוזמנת לפרט ולהסביר..
-
01/01/2022 בשעה 10:36 pm #2599
מעתיקה לכן תגובה שאישה יקרה שלחה לי היום למייל, אתן מוזמנות להתייחס:
“בשורה”, שנכנסתי לימי היראה, עלי למצוא את העבודה שלי מול בורא עולם מתוך זהירות, מתוך יסוריים ממרכים שכל בנות ישראל חולמות לקבל אותן בגיל מסויים, המבשרות על בריאות הגוף של האישה בגיל הפוריות, שהגוף מגלה שיש בו סגולה להופיע חיים חדשים, להוריד בעתיד נשמה לעולם ולקבל ערך מוסף של אמהות, הגלות הזמנית, כמו נבואת פורענות שבאה אחריה נחמה, בתנאי שנשוב אל ה’, כך גם תאריך הוסת האחרון משמש לחישוב תאריך משוער של הלידה על ידי הרופא. כי בדרך כלל, אישה הרה נחשבת מסולקת דמים, כך שהפצויי של כל ימי הבכי האלה הוא כלל לא שווה ערך מול האושר לחבוק את הרך הנולד:כדברי שלמה המלך:
” תנו לה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיה” (משלי). דוקה מתוך ימי ריחוק הפיזי בין בני הזוג נבנית קומה של קשר נפשי עמוק יותר ממקור עליון , ממקום אמיתי יותר , מתוך התגברות, ושיחות נפש, פיתוח רגשות להכיל את הזולת בלי אינטרס בעולם המוחשי, בלי נגיעה אישית, זו הזדמנות להשיג קומה של אהבת חינם טהורה.. וכמובן אין דומה אדם ש”פת בסלו ” לאדם בלי אישה, כשרוי ללא ברכה ללא שמחה וללא תורה.אתן מוזמנות להתייחס לדבריה, או להוסיף משלכן..
-
01/01/2022 בשעה 10:55 pm #2600
תודה רבה על התגובה המפורשת, ניכר שלמדת הרבה ואת מצויה בתחום.
כ ה שאלות על מה שכתבת:
1. כינית את ימי המחזור כ”ימי היראה” – תוכלי להסביר? כיצד היותם “ימי יראה” באים לידי ביטוי בקשר שבינך ובין רבש”ע?
2. התייחסת למחזור בשני היבטים שונים: א. כימי יראה עם יסורים ממרקים, ב. כחלום שהבנות מצפות לו שמבשר על בריאות הגוף. כיצד שני ההיבטים השונים מתיישבים זה על זה?
3. אהבתי את הדימוי של תאריך הוסת האחרונה כנבואת פורענות שבאה אחריה נחמה…
האם הגעת הוסת היא בהכרח “נבואת פורענות”?
4. דיברת על כך שדוקא ימי הריחוק מגבירים את הקשר הנפשי בין בני הזוג ויוצרים קומה של אהבה טהורה יותר, ללא אינטרסים. – מה תוכלי לומר לנשים שלא מרגישות את זה קורה אצלן? -
01/02/2022 בשעה 9:45 pm #2624
כתבתי בדיון השני למה אני חושבת שהמחזור החודשי צריך להיות קשור לעבודת ה’ שלנו.
בפועל אני מרגישה שלא תמיד מצליחה לחיות את זה כמו שהייתי רוצה.
אבל בכל זאת, כותבת את המקומות שבהם אני מרגישה לפעמים את הקשר –
א. בזמן הריחוק – כשקשה לי לפעמים, כשאני צריכה חיבוק ולא יכולה לקבל, זה מחזק לחשוב על זה שפה זה המקום שאני יכולה להקריב מעצמי בשביל לקיים את רצון הקב”ה. שאני מקיימת את המצווה הזו למרות שזה לא בקלות.
ב. לקראת הטבילה, אני משתדלת לחשוב על זה שכמו שאני טובלת ונטהרת לבעלי, כך הקב”ה יטהר עם עמ”י וישיב אותנו לקירבה גדולה איתו בבניין בית המקדש (כמו בשיר המרגש ‘תתן אחרית לעמך’ –
“תלבב את רעייתך, תכרות לה ברית חדשה.
תיקר נפשה בעיניך, תטהרנה במים טהורים”)
ג. בזמן הטבילה עצמה, אני אוהבת לחשוב על דימוי שפעם קראתי וריגש אותי, כאילו מי המקווה מחזירים אותנו לרחם, מאפשרים לנו ‘להיוולד מחדש’ – פלא וזכות שהקב”ה נתן לנו (ואנחנו היחידות מאז החורבן שעוד זוכות לטבול בברכה, כמצווה מהתורה).
אני לא מצליחה להרגיש את זה באמת, אבל גם לחשוב על זה זה מרגש.
-
-
מאתתגובות
- יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.