“שובו לכם לאהליכם”

לאחר ההתעלות הגדולה של עם-ישראל במעמד הר סיני, בו נצטוו לפרוש מנשיהם “היו נכונים לשלושת ימים אל תגשו אל אשה” – מצווים בני-ישראל “שובו לכם לאהליכם“.

ההנה הפשוטה של המפרשים – היא ההיתר לשוב לאוהל הביתי, המשפחתי – איש אל אשתו, למצוות עונה, וחכמים אף למדו מכאן “שכל אחד מצא את אשתו טהורה ונתעברה בבן זכר“

מה משמעות ההיתר הזה ולמה חשוב לציין אותו?

ברובד ההלכתי כבר דנה הגמרא מדוע היה צורך בהיתר מפורש כנגד האיסור שניתן לפני מעמד הר סיני (“דבר שבמנין יש צורך במנין אחר כדי להתירו”), והיו שרצו לפרש מכאן היתר לאלה מבני-ישראל שהיו נשואים לנשים בקירבה משפחתית שהיתה מותרת לפני מעמד הר-סיני ונאסרה באיסורי עריות שבתורה לשוב לנשותיהם, היו שפירשו שכל אחד מצא את אשתו טהורה ועוד הסברים הלכתיים.

אנחנו נרצה היום לברר את המשמעות הרעיונית של השיבה אל האוהל.

מעמד הר סיני מתואר כמעמד של “חתונה” בין עם-ישראל לקב”ה – במסגרת ה”חתונה” הזאת עם-ישראל פורשים איש מאשה כי הם מתכוננים לקראת הקשר העמוק ביניהם לבין הקב”ה ולהשראת שכינה על הר-סיני.

אולם, לאחר מעמד הר-סיני, הקדושה לא נשארת על ההר – אלא ממשיכה לשרות על בני-ישראל.

היכן שורה השכינה בקרב בני ישראל?

בפרשת בלק, כשבלעם הרשע הסתכל על בני-ישראל ומברכם הוא אומר “מה טובו אהליך יעקב – משכנותיך ישראל” –

בלעם מזהה שהאהלים מקבילים למקום המשכן. מהם האהלים האלה?

הפירוש הראשון והפשוט הוא כמובן האהלים של כל אחד ואחד מישראל, כמו שאומר רש”י: “שראה פתחיהם שאינן מכוונים זה מול זה”  – האהל של כל איש ואשה בישראל הוא המקום שבו שורה השכינה “איש ואשה זכו – שכינה ביניהם” – ולכך כל אוהל זוגי כזה הוא “משכנותיך ישראל” – מקום השכנת השכינה שמלווה את ישראל ממעמד הר-סיני – מימוש ה”חתונה” בין הקב”ה וכנסת-ישראל הוא בקשר הזוגי ובאיחוד בים כל איש ואישה באוהל הפרטי שלהם.

פירוש נוסף מובא בגמרא: “בתי כנסיות ובתי מדרשות” (סנהדרין קה ע”ב). וכן נדרש הפסוק “זאת התורה אדם כי ימות באהל” (במדבר יט, יד), “שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה” (ברכות סג ע”ב) – בהר-סיני בני-ישראל קיבלו את התורה משמים, ועכשיו הם הולכים לאהליכם – לשבת ולעמול על הלימוד שלה ובכך לחבר ולאחד בין דבר ה’ “משמים” לבין דבר ה’ המתגלה ע”י עמל האדם – בין התורה שבכתב לתורה שבעל-פה – שם, בבית-המדרש, נמצא אוהל יעקב, ושם המשכן, “מקדש מעט” בו שוכה השכינה מתוך לימוד ועמל התורה.

פירוש שלישי לגבי ה”אהל” מובא בשם ה”משך-חכמה”: גופו של האדם הוא אהל לנשמתו. במעמד הר סיני נשמתם של בני-ישראל התעלתה לגבהים רוחניים נעלים, ולאחר מתן תורה הם מצווים “שובו לכם לאהליכם” – לשוב לתוך הגוף ולקדש ולרומם אותו, להחיל את התורה בתוך המציאות של חיי העולם הזה הגופניים.

במבט עמוק נוכל לראות ששלושת הפירושים האלה אינם סותרים אלא משלימים:

“אהלי יעקב”, הבתים של כל אחד ואחד מישראל הם ממש מקום השראת השכינה, כמו שכותב הרמב”ן בהקדמה לפירושו לחומש שמות: “והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן, ושב הקב”ה והשרה שכינתו ביניהם – אז שבו אל מעלת אבותם, שהיה סוד אלו-ה עלי אהליהם, והם הם המרכבה, ואז נחשבו גאולים. ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן, ובהיות כבוד ה’ מלא אותו תמיד” – מסביר הרמב”ן שהשכינה ששרתה באהלי האבות     שהיו ממש כעין משכן (עם ענן, נר וברכה בחלה..)  – חוזרת לשרות בעם-ישראל במתן תורה – ועוברת מהר-סיני אל המשכן.

בציווי על בנין המשכן נאמר “ועשו לי מקדש – ושכנתי בתוכם” – מטרת המשכן היא שהשכינה תשרה בתוך עם-ישראל, בתוך כל אחד ואחד מבתי-ישראל.

חיבור איש ואשה הוא הכלי שהופך כל בית בישראל לדגם של משכן, כדמות אוהל האבות וכדמות המשכן – בו שורה “שכירה ביניהם”.  ומהו מרכזה של השראת השכינה שביניהם?

מרכז המשכן הוא קדש הקדשים – בו 2 כרובים בדמות איש ואשה וקול ה’ המידבר מביניהם. אבל הכרובים לא נמצאים שם לבד, הם סוככים על ארון העדון שבתוכו לוחות הברית שניתנו מסיני! תורת ה’, דבר ה’ “כי מציון תצא תורה ודבר ה’ מירושלים” – הוא הבסיס והמרכז עליו שומרים שני הכרובים – אכן מרכזו של כל בית מישראל הוא החיבור והדבקות שלו אל התורה שניתנו בסיני, ואל לימוד התורה וגילויה במציאות. התגלות השכינה “מבין שני הכרובים” היא רק כי השורש והבסיס שלהם בוא דבר ה’ מסיני, “עץ החיים” למחזיקים בה שמונח תחתיהם. לאחד ההתגלות העצומה בסיני – מצתווה העם “שובו לכם לאהליכם” – לעמול ולראות כיצד התורה באה לידי ביטוי בחיים של כל משפחה, וכיצד קדושת הבית היהודי מתגלה דוקא מתוך חיי התורה ועמל התורה.

וכמובן שהדברים מתיישבים גם עם הפירוש השלישי – הגוף כאוהל לנשמה – הדרך בה עם-ישראל ממשיך את גילוי מעמד הר סיני ומביא את תורת ה’ לעולם היא דרך הגוף, דרך החיים החומריים וכל העיסוק הגשמי בבית, דרך החיבור בין הגוף לנשמה, בין החומר לרוח, בין איש לאשה – זוהי הדרך בה התורה באה לידי ביטוי בעולם הזה, ובה שכינה שורה בישראל.

הדבר מקביל גם לחזרתו הבית של הכהן-הגדול במוצאי יום הכיפורים, לאחר שפרט מאשתו שבעה ימים קודם היום הקדוש, התעלה ונכנס אל קדש-הקדשים פנימה, לחיבור עמוק עם השראת השכינה ועם דבר ה’ המונח בתוך ארון העדות, ממש כמו בעליית משה רבינו להר-סיני. בסיום יום הכיפורים “יום טוב” היו עושים לו בצאתו בשלום מן הקודש ובשובו לביתו – הוא היה חוזר לביתו – זו אשתו, “שב אל אהלו” לחיי המעשה הגופניים בסיום הצום ולעמל התורה ועבודת האדם בעולם הזה, מחוץ לקדש הקדשים.

מתוך שאנחנו זוכים לקיים את “שובו לכם לאהליכם” חיבור שלושת הקומות: החזרת הנשמה לתוך הגוף ומימוש האידאלים הגדולים בחיי המעשה, תוך לימוד ועמל התורה, ומתוך איחוד איש ואשה, שמים וארץ, תורה שבכתב ותורה שבעל-פה – אנו זוכים שיקויים בנו בע”ה “מה טובו אהליך יעקב – משכנותיך ישראל”

שבת שלום!

ליאון