מתן תורה וגוף האישה
כמו שאנחנו יודעות, כשהקב”ה רצה לברוא את העולם, הוא “הסתכל בתורה וברא עלמא” – התורה היא אחד הדברים שהיה קיימים קודם שנברא העולם, והעולם הגשמי נברא על-פיה.
אולם, במשך כמעט 200 שנות תוהו, התורה היתה בגבהי מרומים, והעולם היה עולם של “תוהו”, בלא תורה. האבות התחילו להכשיר את הרקע להופעת התורה בעולם, אולם רק במתן תורה, “כשעלה משה למרום”, הוא הוריד את התורה לעולם הזה ממש.
המדרש מתאר את מה שקרה כשעלה משה למרום (הילדים מכירים אותו כבר מהגן – אבל ננסה לרגע להתבונן בו קצת יותר לעומק..):
אמר רבי יהושע בן לוי:
בשעה שעלה משה למרום לקבל את התורה, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: “רבונו של עולם! מה לילוד אשה בינינו”?
השיב להם: “לקבל תורה בא”.
אמרו לפניו: “חמודה גנוזה, שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? מה אנוש כי תזכרנו, ובן אדם כי תפקדנו”?
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: “החזר להם תשובה”.
אמר לפניו: “רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם”.
השיב לו הקדוש ברוך הוא: “אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה”.
עשה משה כך, נענה ואמר: “רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי, מה כתוב בה? אנוכי ה’ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. ואילו אתם, המלאכים, למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם? עוד נאמר בה: לא יהיה לך אלהים אחרים. וכי בין עמים אתם שרויים וצריכים לאזהרה זו? ועוד נאמר: זכור את יום השבת לקדשו. האם אתם עושים מלאכה שעליכם לשבות? כבד את אביך ואת אמך – אב ואם יש לכם? לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב – וכי קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם”?
מיד הודו המלאכים לקדוש ברוך הוא כי טוב עשה. ולא עוד, אלא שהעניקו לו, למשה, מתנות. (שבת פח:)
על מה, בעצם, המחלוקת בין משה רבינו למלאכים?
המלאכים טוענים שהתורה כל-כך עליונה וקדושה – ובעצם המתן שלה ל”ילוד אשה”, בשר-ודם היא הקטנה ופיחות שלה…
משה רבינו משיב ועונה שהתורה כולה מיועדת להדריך ולכוון את בני-האדם, ולכן היא מתאימה רק למי שנמצא בעולם הזה, בגוף-גשמי – כי דווקא הוא זה שיכול לקיים אותה.
בכך אנו חוזרים בעצם לתכלית שלשמה נברא העולם: “רצה הקב”ה לעשות לו דירה בתחתונים” – הקב”ה לא ברא את העולם בשביל הרוחניות המופשטת, אלא דווקא כדי להתגלות בתוך ודרך העולם הגשמי, התחתון.
התורה והמצווה הם האמצעי לגילוי אור ה’ בתוך ודרך הגוף והעולם החומרי.
ידועים דברי חז”ל שתרי”ג מצוות הן כנגד חלקי גוף האדם: רמ”ח מצוות עשה כנגד האיברים ושס”ה מצוות לא-תעשה כנגד הגידים.
כשעם-ישראל מגיעים להר-סיני למתן תורה, פונה אליהם הקב”ה ואומר: “כה תאמר לבית-יעקב ותגד לבני-ישראל” – ומכאן לומדים חז”ל שהנשים קדמו לגברים במתן-תורה. נוכל לברר את עומק שבכך מתוך התבוננות על היחס שבין החומר והרוח אצל האיש לעומת האשה:
האדם נברא “עפר מן האדמה”, ולאחר מכן “ויפח באפיו נשמת חיים” – יש בו חיבור בין החלק החומרי, הגוף, ה”עפר מן האדמה” שבו, לבין החלק הרוחני, ה”נשמת חיים” שבו. התורה היא זו שמדריכה אותו בכל פרטיה ודקדוקיה כיצד להצליח לזכך את החלק החומרי ולגלות את החלק הרוחני.
האשה, לעומתו, נבראה מתוך האדם, אחרי שה’ הפיל עליה תרדמה, ולכן היא בנויה משילוב של חומר ורוח יחדיו. אצלה, בצורה הרבה יותר בולטת מאצל האיש – הרוח מתגלה מתוך ודרך החומר, הגוף הוא הכלי שלה דרכו מתגלה האור הרוחני.
אם, כמו שאמרנו, מטרה התורה היא לגלות את אור ה’ דרך הגוף והעולם החומרי – הרי שברור למה האשה קודמת בכך לאיש – היא זו שעיקר עבודתה הוא לעשות את זה.
יתכן שלא סתם המלאכים פונים למשה רבינו בכינוי “מה לילוד אשה בינינו” – המהות האנושית היא “ילוד אשה” – הרחם הנשי הוא המקום שמגדל מתוכו את כולנו, והוא המקום בו נוצר החיבור הראשוני בין הגוף והנשמה, ובו התינוק נמצא עם “נר דלוק מעל ראשו” ולומד את כל התורה כולה, “תורת אמך”. מתן תורה ראשוני מופיע כבר בתוך הרחם, ולאורך כל חייו, כשהאדם, “ילוד אשה”, לומד תורה, הוא חוזר ונזכר באותה “תורת רחם” שלמד אצל אימו – ועכשיו, בהיותו בתוך הגוף, בעולם הגשמי, הוא יכול להופיע אותה במציאות ולקיים אותה.
האם את מכירה את “תורת הרחם” שבתוכך?
הרבה פעמים אנחנו רגילות להתייחס אל הגוף שלנו כאל כלי חומרי שיש לספק לו את המינימום הדרוש לו כדי שלא יפריע לנו בעבודת ה’ ה”רוחנית” שלנו
האם אנחנו מבינות שהגוף עצמו, ובמיוחד הגוף הנשי שנברא מחומר ורוח משולבים, הם כלי לגילוי אור ה’ מתוכו?
האם אנחנו מרגישות שיש בתוכנו “תורת רחם” שכתובה בתוך הגוף שלנו ואנחנו מעבירות אותה ל”ילוד האשה” שאנחנו מגדלות בבית?
זו אחת הסיבות לפטור נשים מלימוד תורה – התורה נמצאת כבר בתוכן, תכלית התורה- גילוי אור ה’ בתוך העולם הגשמי היא עצם מהותן ומבטאת בתוך איברי הגוף הנשי ותהליכיו!
ומצד שני – האמצעי הנדרש כדי לחשוף את אותה תורה נשית הגנוזה וחבויה בעמקי ה”ניקבה” הנשית – הוא המפגש עם אור התורה העליון שמגיע דרך הגילוי שלה מסיני – “תורת משה” שנלמדת בבתי המדרש, התורה ה”זכרית” שמורידה שפע חדש לעולים וחושפת את דבר ה’ השמיימי והעליון.
המפגש האמיתי והשלם בין “תורת הרחם” של בית יעקב לבין שפע הפרטים ה”קשים כגידים” שניתן לבני-ישראל הוא בחיבור איש ואשה בבית היהודי – השפע ה”קשה כגיד” הזכרי – מתחבר עם “תורת הרחם” הנקבית הגנוזה – וביניהם שורה שכינה ומגיעות נשמות חדשות לעולם – שכל נשמה ונשמה מגיעה עם ה”תורה” החדשה שלה..
ככל שנכיר יותר את הקשר שבין הגוף הנשי ותהליכיו לבין הופעת אור ה’ בעולם – נוכל להעמיק ולהבין יותר את תפקידנו ושליחותנו בעולם כנשים, ונקבל את התורה- מתוכנו, אותה תורה שקודמת לתורתם של הגברים “כה תאמר לבית יעקב”, ושהופכת אותם ל”ילודי אשה” שיכולים להוריד את התורה מהשמים ולגלות אותה כאן בארץ!