חודש כסלו מתקרב, ואיתו מגיעה ההתמודדות עם ההפכים שבעולם:
הקיץ הופך לסתיו והנה החורף כבר כמעט בפתח.
החושך מרובה על האור, הלילות הארוכים מהימים, נכנסים לשיגרה שחוזרת על עצמה שוב ושוב, והנה מגיע חג החנוכה – “שובר השגרה” של החורף, חג האור, חג הטהרה!
חנוכה חל בין כסלו לטבת – החודשים הכי חשוכים בשנה, בהם אנו מתמודדים גם עם האור והחושך: הימים נהיים יותר ויותר חשוכים, וקרים, לפעמים זה נדמה כאילו החושך גובר, וח”ו הוא הולך לנצח את האור – ופתאום – נר קטן דולק ומאיר לשמונה ימים ומגרש את החושך ומספר לנו שסופו של האור לנצח..
חז”ל מביאים את סיפורו של אדם הראשון: “תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים. עמד וישב ח’ ימים בתענית ובתפלה. כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא. הלך ועשה שמונה ימים טובים.” (גמ’ ע”ז ח.) ויש הרואים בחג זה של אדם-הראשון שורש של המהות הרוחנית שנתגלתה אח”כ בחג החנוכה, חג האור, החג שבו האור גובר על החושך, הטהרה על הטומאה וישראל על העמים…
ואיפה ההתמודדות הזאת עם ההפכים והניגודיות בעולם פוגשת אותנו בחיינו הנשיים?
יוצא לי לפגוש הרבה נשים שהקור, החושך והחורף מכניסים אותן למעין “דיכאון” (שאפילו יש לו שם מדעי: “הפרעה רגשית עונתית”) – משביתים את כוחות החיים, וגורמים להן להתכנס בתוך עצמן ולהתנתק מהסביבה – הן רוצות “לקבור את עצמן” בתוך הפוך ולישון כמו שנת הדוב עד שהחורף יסתיים..
לעומתן, נשים אחרות דווקא שמחות כשבא החורף: נהנות להתחדש בסריגים ומעילים, מגפיים וצעיפים ושלל פריטים חורפיים עונתיים. הן אוהבות לשבת עם כוס שוקו חם (או תה צמחים..) ליד החלון אל מול ההסקה ולהתבונן מתוך הבית החמים ונעים על טיפות הגשם שזולגות בעוז ועם העצים שעומדים בשלכת ונעים עם רוחות הסערה…
והקיץ – יהיה ממש כיף כשהוא יחזור ואיתו יחזרו הים, הבריכה, האבטיח והגלידה.. – אבל בינתיים תנו להן להינות מהכוחות המיוחדים של החורף..
גם במעגל המחזורי של הטומאה והטהרה יש נשים שחוות את ימי הטומאה והריחוק כתקופה של קושי וכאב ממש גדול: מתכווצות, מתקפלות, ו”בורחות” עד שהימים האלה יסתיימו ויחזרו ימי הטהרה, ויש נשים – שלומדות למצוא את רגעי האור והפוטנציאל שטמונים גם בתוך ימי הטומאה והריחוק, ויודעות שמתוך ההסכמה והיכולת לשהות בימי הטומאה ולעבור דרכן את התיקון הנשי – הן תוכלנה להגיע בצורה שלימה ומזוככת יותר גם לימי הטהרה.
חנוכה, אולי יותר מכל חג אחר בשנה, מפגיש אותנו עם הכח של הטהרה של עם-ישראל, טהרה שמופיעה דוקא מתוך ההתמודדות עם הטומאה:
ב”על הניסים” אנו מודים על-כך שהקב”ה מסר “טמאים ביד טהורים” ובמרכז המאבק של החשמונאים עם היוונים עומד המאבק בין הטומאה והטהרה – בגזירות היוונים ש”טימאו כל השמנים” ובין הגזירות שגזרו היו גם הגזירות כנגד טהרת הבית היהודי.
מצוות הטהרה, ובמיוחד “טהרת המשפחה”, שמיוחדת לנו הנשים, יכולה להפיל אותנו לעצבות ולמשבר מתוך המעבר דרך חוויית ה”טומאה”, ומצד שני – לאפשר לנו לקחת חלק בתיקון ולהוסיף אור של טהרה לעולם.