“והכהנים, והעם העומדים בעזרה (והנמצאים בבית-הכנסת, ובעזרת הנשים…) “
אבל מה איתי, שכאן, בבית ובגינה – עם הטיטולים, הבמבה והבימבה? איפה יום הכיפורים שלי?
בשנה שעברה עלתה בקבוצת הווטסאפ “שיח מחזורי נשי” העוסקת בענייני המחזוריות הנשית ועבודת ה’ נשית שאלה לגבי הפעם והמתח בין השאיפה שלנו להתקרב לקב”ה ולהיות שותפות להתרוממות הרוח המתרחשת בבית-הכנסת ובתפילות הציובר, ואפילו בתפילות היחיד הארוכות והמשמעותיות, בשירים והפיוטים המרגשים ובכל מהלך ההיטהרות הרוחנית של יום-הכיפורים, לעומת המציאות בפועל בה הרבה נשים מוצאות את עצמן מעבירות את היום בבית, לפעמים שם קשיים גופניים של בחילות, כאבים וחולשות שת תחילת הריון או המשכו – כשהם בקושי מצליחות פשוט פיזית לשרוד את היום, והרבה פעמים מתמרנות תוך כדי הנקות, החלפות טיטולים והעסקת הקטנים, והיציאה היומית מהבית איננה לבית הכנסת בו צריך לשמור על שקט ולא להפריע, אלא לגינה בה אפשר להוציא אנרגיה, וכש”ציוד” איננו מחזור התפילות הארוך, אלא בימבות, במבות, בקבוקים ונישנושים…
אז איפה יום-הכיפורים ועבודת ה’ נשית גם בשלבי החיים בהן טרודים עם גידול הקטנטנים?
מה ה’ באמת רוצה ממני בימים האלה?
הנה קצת מהתשובות שנתתי בקבוצה שנה שעברה, לסיכום הדיון הער והתוסס שהיה שם:
קודם כל, השאלה חזקה ומשמעותית מאוד וכולנו נתקלנו בה בשלבים שונים של החיים שלנו. אכן, הרבה פעמים נראה שהרוחניות ועבודת ה’ נמצאת “שם” ואנחנו נמצאות “כאן”, בבית…
אז קודם כל, חשוב ומותר להנכיח את המקום השואל והחסר – כי עצם הרצון ותחושת החיסרון הוא משמעותי.
ומה עושים עם החיסרון?
אני מנסה לסכם ולסדר את התשובות השונות:
- בראש ובראשונה, כמו שמישהי כאן כתבה, לזכור שאנחנו עושות את רצון ה’ ושואלות את עצמנו “מה ה’ רוצה ממני כאן ועכשיו” ולא “מה אני רוצה”, אפילו לא בקודש.. ואז מסתבר שיש תקופות שמה שה’ רוצה ממני זה את ההתעסקות החומרית עם הגוף, הבחילות, החולשה והכאבים או עם הילדים: ההנקה, הטיטולים והאכלה- וכשאני עושה את רצונו כאן, זה לא פחות ממישהו אחר שעושה את רצונו “שם” בבית הכנסת.
- לזכור שהמשכן והמקדש הם כלי להשראת שכינה בעם ישראל, אבל הם רק משקפים את השראת השכינה שהיתה באהלי האבות (כדברי הרמב”ן שיצא לי להביא בכמה הקשרים שונים) ושורה גם בכל בית בעם ישראל. “זכו-שכינה ביניהם” ע”י קדש הקדשים הזוגי שלנו ביחד עם ענן הטהרה, הברכה בעיסה ובפעולות ההאכלה היומיומיות, והנר הדלוק והאור הרוחני שאנו יוצקות בבתים שלנו – הם לא “תחליף” לאור הרוחני של “מקדש מעט” בבית הכנסת, אלא הם המקור עצמו. הדאגה שלנו ל “בני, חיי ומזוני” היא בדיוק העיסוק בהשראת שכינה בעם-ישראל ומה שהציבור עושה בבית הכנסת, אנו זוכות לעשות בבית הפרטי של כל אחת.
- מתוך זה אפשר להתקדם ולזכור ש”זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם“. בחופה מברכים “יוצר האדם” כי אדם שלם הוא זכר ונקבה. כשם שהדאגה שלך להשראת השכינה בבית הפרטי שלכם היא העבודה שלך בשם שניכם, כך העבודה הציבורית של הבעלך בבית הכנסת – בין אם זה בתפילה הפרטית שלו כשותף עם הציבור ובין אם זה בתפקידים שהוא נוטל: שליח ציבור, קורא בתורה או עולה לתורה, גבאי וכו.. היא בשל שניכם. אולי כדאי למצוא זמן לשוחח על כך כזוג וממש “למנות אחד את השני לשליחים” לביצוע 2 החלקים של השראת השכינה הפרטית והציבורית בעם ישראל, הרי גם על הכהן הגדול נאמר “וכיפר בעדו ובעד ביתו” – וזה המקור לפירוש חכמים המוכר “ביתו זו אשתו” – הוא מכפר על שניכם שם, ואת בונה את השראת השכינה בבית כאן – וביחד השכינה שורה ביניכם.
- כניסת הכהן הגדול לפני ולפנים ביום הכיפורים מקבילה לכניסה הנשמתית הפנימית של כל אחת ואחת מאיתנו לעומק הפנימיות והרצון הטהור. חשוב למצוא מקום לעבודה הפנימית האישית הזאת במהלך היום. זה לא חייב להיות דרך המילים של התפילה הכתובה. זה יכול להיות גם בשכיבה במיטה בשמירת הריון, תוך כדי הנקות או ברביצה על הספה בהשגחה על הילדים. נסי למצוא את הזמן לבירור הפנימי ולזיהוי עומק הרצון האמיתי הטהור שלך, הלפני ולפנים” שלך ואותו לגלות ביום הזה.
ואחרי שזה ברור, כמה עצות ורעיונות מעשיים כיצד למצוא דרכים להתחבר לקודש גם כשמטפלים בילדים תוך כדי הצום:
- הילדים אמנם למדו בגן על יום כיפור, אבל, במיוחד אם את לא מגיעה איתם לבית הכנסת, הם לא חווים את זה בפועל. אז נסי לתת להם קצת מחוויות היום: כמובן בית חגיגי, מפה לבנה ובגדים חגיגיים. את יכולה לשיר איתם שירים מהתפילה..
- אני מקפידה לערוך עם הילדים פעם אחת ביום הכיפורים “וידוי” – ללמד אותם להכות על החזה ולומר איתי “אשמנו.. בגדנו.. וכו..” ואז לשלוח אותם כל אחד לפינה שקטה “לדבר עם ה’ בשקט” ולבקש ממנו סליחה על כל החטאים(מביאה להם דוגמאות מהחיים שלהם..) – אצלי הילדים מאוד מתחברים לזה ומחכים לזה משנה לשנה. (ותזכרי, כמובן, שגם את חייבת בוידוי – גם אם לא מתוך הסידור – לפחות במילים שלך…
- סדר העבודה – אפשר לספר עליו לילדים, להיעזר בספרים שיש בבית עם תמונות (מכון המקדש וכו..). אם יש תחפושת של הכהן הגדול מפורים אפשר ממש להלביש אותם ולהדגים.. – אם יש ילד שלמד על זה בגן/בכיתה אפשר שהוא ילמד את האחרים, השעירים המשתלחים- יש כאן הרבה הדגמות שניתן לבצע כשאת על הספה ומפעילה אותם. גם את ההשתחוויה כשאומרים את שם ה’ המפורש אפשר להדגים איתם..
- בזמן מנחה של יום כיפור אפשר לספר להם את ספר יונה – הספר מאוד ברור ואפילו אם אני קוראת את הספר מילה במילה מהכתוב הילדים מרותקים. אפשר גם להציג אותן. (בגן לפעמים הוא מתפספס.. זכורה לי שנה שהילד סיפר על “דג שאכל את הציפור” כי זה מה שהוא הבין מהגננת..).
- מי שמתאים לה יכולה לקראת סוף הצום ללכת איתם לשמוע את השופר של נעילה. זה רגע מאוד עוצמתי ומרגש והרבה פעמים אפשר לעמוד מחוץ לבית הכנסת ולפחות לתפוס את הרגע הזה.
וכמה מילים שלא קשורות לילדים – אלא לך, עצמך:
- תמצאי את הזמן לתפילה שקטה ומרוכזת שלך!! לא תוכלי לומר את כל מה שבמחזור, ואולי גם לא 5 תפילות ו10 וידויים.. אבל תפילת לחש אחת שקטה ומרוכזת עם וידוי אחד עמוק ורציני בדרך כלל אפשר: מאוחר בלילה אחרי שהשכבת את כל הילדים, כשבעלך חזר מהתפילה בערב, כשבעלך חוזר למנוחת צהריים ויכול להיות איתם לחצי שעה וכו.. – מצאי את החצי שעה הזאת לדעת שהצלחת להתפלל תפילה אחת ולערוך וידוי אחד (זאת מצוות היום!)
- לגבי הלימוד והמשמעות הרוחנית של החג: אני רוצה להביא עצה של הרב שמחה כהן בספרו “הבית היהודי” בהקשר אחר: הרב ממליץ שם לכל אישה ללמוד ספר השקפה/אמונה/ מחשבה אחד בצורה יסודית. כי ככה בכל נושא שיחה תורני שיעלה יהיה לה מה לומר כי היא תוכל להתייחס להיבט שמופיע בספר האחד שהיא יודעת היטב וככה היא תוכל להיות חלק משיח תורני בשולחן שבת גם בלי שיש לה זמן ללמוד הרבה. – אז לעניין החגים, אני רוצה להציע לאור זה – בוודא למדת ושמעת הרבה שיעורים/רעיונות רוחניים וכו על כל חג. אל תנסי כל פעם לשמוע שיעורים חדשים וללמוד רעיונות נוספים!! בסוף נהיה ערבוב של רעיונות ואין לך נקודת אחיזה רוחנית יציבה לגבי המשמעות הרוחנית של כל חג אלא “אוסף של וורטים”. במקום זה, לכל חג קחי שיעור אחד משמעותי שלמדת בעבר (או ספר אחד שממנו את לומדת על החגים) – ובכל שנה תחזרי על התוכן הזה שוב!! אל תחפשי תוכן חדש!! ככה זה לא יקח הרבה זמן ולא יצריך הרבה ריכוז .יש מי שבתקופות ההריון ואפילו מאחריו מרגישות סוג של הערפל המחשבתי שמונע אפשרות ללימוד ומצריך ריכוז (זה קשור להורמון פרוגסטרון, במיוחד בהריונות), לכן – אל תנסי להתרכז בלימוד תכנים חדשים. חיזרי על המוכר לך מהעבר – בצורה הזאת ממש תשלטי ותפנימי את אותה נקודה רוחנית והיא תיתן לך תוכן משמעותי לכל חג.
אני בטוחה שיש עוד הרבה עצות ורעיונות.. מוזמנות כמובן לכתוב לי למייל או לווטסאפ: binathalevana@gmail.com או ל 0548921511
שתהיה לכולן גמר חתימה טובה
ויהי רצון שה’ יענה לתפילותנו “באשר הוא שם”
ליאון
את עדיין לא חלק מקהילת “בינת הלבנה” ואת מעוניינת בתכנים נוספים של “בינת הלבנה”?