נאמר על האבות נאמר שהם היו “מרכבה לשכינה”. אכן, ביתם (אהלם) של האבות היה מעין משכן לשכינה.
כיצד אוהל האבות היה משכן לשכינה?
לאחר חטא אדם הראשון והחטאים הנוספים המובאים בפרשות בראשית ונח, המדרש מספר שהשכינה נסתלקה מעל שבעה רקיעים. הראשון שהוריד בחזרה את השכינה שלב אחד לכיוון הארץ היה אברהם אבינו.
בכמה מקומות נאמר שאברהם ושרה עניינם היה לתקן את חטאם של אדם וחוה, אותו החטא שבגינו הם גורשו מגן-עדן. האבות גם קבורים במערת המכפלה שנאמר שנודף ממנה ריח גם-עדן ביחד עם אדם וחווה.
לאחר החטא לאישה ניתנו שלוש מצווה המיוחדות לאישה שבאות לתקן את חטאה של חוה – חלה, נדה והדלקת הנר והמדרש מביא שכנגדן היו באהלה של שרה ברכה שרויה בעיסה, נר דלוק מער”ש לער”ש, וענן קשור מעל האהל.
ה”שם משמואל” (חיי-שרה, תרע”א) מסביר, שמאפיינים אלה של אהל שרה מקבילים למשכן: לחם הפנים – שממנו יוצאת הברכה הכלכלית לעמ”י, כנגד החלה, המנורה- שהנר המערבי שלה מהווה “עדות לכל באי עולם ששכינה שורה בישראל” כנגד הנר הדלוק באופן תמידי, ומזבח הזהב עם ענן הקטורת (ק.ט.ר מלשון קשר, חיבור) והשכינה השורה במשכן.
ההקבלה הזאת איננה מקרית, אלא היא מבטאת את הקשר המהותי!
הרמב”ן בהקדמתו לחומש שמות מסביר קשר זה: “וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב”ה והשרה שכינתו ביניהם, אז שבו אל מעלות אבותם, שהיה סוד א-לוק עלי אהליהם, והם הם המרכבה, ואז נחשבו גאולים. ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה’ מלא אותו תמיד” – השראת שכינה במשכן היא חזרה להשראת שכינה באהליהם של האבות!
הקבלה נוספת כך שהאוהל של האבות מכוון כנגד המשכן ניתן לראות בפרשתנו כשאברהם אבינו מגיע לארץ ישראל:
הפסוק אומר: “ויט אהלה… ויבן שם מזבח לה’ ויקרא בשם ה’” (בראשית יב:ח). רש”י במקום מסביר מדוע נאמר “אהלה” ולא “אהלו” – כי אברהם נטה קודם את אהלה של שרה אשתו ורק אח”כ את אהלו שלו. מיד אחר-כך מספר הפסוק שאברהם בנה מזבח.
נוכל, אם-כן, לראות בפסוק שלושה מוקדים:
- אהלו של אברהם: ששתי כליותיו לימוד אותו את התורה כולו ומשם הוא מפיץ את התורה לבריות “קורא בשם ה'”
- אהלה של שרה: בו נמצאים הברכה השרויה בעיסה, הנר שדלוק מער”ש לער”ש והענן שקשור מעל האהל
- המזבח – מחוץ לשני האהלים
ניתן לראות בתיאור הזה ממש כדוגמת מבנה המשכן: קה”ק שבו מצוי ארון העדות וממנו יוצא קול ה’, ההיכל בו מצויים השולחן, המנורה ומזבח הקטורת, וחצר המשכן בו נמצא מזבח הנחושת המשמש לעבודת הקרבנות.
לסיכום, אברהם ושרה, ובעקבותיהם יתר האבות והאמהות, היוו את תיקונם של אדם וחווה, לכן זכו להיקבר במערת המכפלה, פתחו של גן-עדן. הם זכו להתחיל מהלך של “הורדת שכינה לתחתונים” כחלק מתיקון חטא אדה”ר והיוו מרכבה לשכינה. אוהלם היוו מקום השראת שכינה ומעין דגם של המשכן, ואולי אין זה מקרה שכשאברהם ויצחק, שרגילים לחיות כש”ענן קשור מעל האוהל”, הם אלה שמזהים את הר המוריה, מקומו של בית-המקדש העתידי, כי ראו שם “ענן קשור מעל ההר”.
ואיך זה קשור לבית שלך?
אז אחרי שראינו את הקשר והיחס בין השראת שכינה בגן-עדן לבין השראת שכינה במשכן ובמקדש, וראינו כיצד אהלם של האבות היה גם הוא משכן עליה שרתה שכינה, נוכל להתבונן בצורה נקודתית בכמה הקבלות בהן כל בית יהודי מהווה משכן לשכינה.
נתחיל בדברים הידועים: “איש ואשה זכו – שכינה ביניהם” עצם החיבור של איש ואשה יוצר מציאות של השראת שכינה ביניהם.
בשבע ברכות אנו מברכים: “שמח תשמח רעים אהובים – כשמחך יצירך בגן-עדן מקדם“, וברכת “יוצר האדם” – הברכה בחתונה היא על גמר יצירת האדם המתממשת בחתונה בה איש ואשה מתחברים יחד עם השכינה – וחוזרים למציאות של גן-עדן.
בפרשת בלק מובא שאהלי-ישראל הם כמשכן: “מה טובו אהליך יעקב – משכנותיך ישראל“
הענן, הברכה בעיסה והנר שהופיעו באהלי האימהות ובאו לידי ביטוי גם במקדש: בשולחן לחם הפנים, בענן הקטורת ובמנורה – באים לידי ביטוי בבית היהודי בשלושת מצוות האשה – הפרשת חלה, הדלקת נר של שבת ואיתו הנשמה היתירה שמופיעה בשבת, ומצוות נידה ויחד איתה חיי-האישות בקדושה שדרכם שורה שכינה.
בקודש הקודשים, המקום הפנימי והמקודש ביותר במקדש, שענן הקטורת של מזבח הזהב מופנה כנגדו, נמצאים שני הכרובים שפניהם כדמות זכר ונקבה המעורים זה בזה ומצויים בקודש הקודשים, ובמקביל, במקום הפנימי ביותר בבית היהודי נמצאים הקירבה והאינטימיות הזוגית בחדר המיטות – קדש הקדשים של הבית היהודי.
מכל זה ביחד ניתן לראות בצורה ברורה זיקה בין חיי הזוגיות בכל בית בישראל לבין מציאות של גן-עדן, אהלם של האבות והאימהות והשראת שכינה בישראל.