(עיבוד של “דבר מלכות” לפרשת וישלח, תשע”ד -הרבי מלובביץ)
שימי לב: זה לא מאמר שאני כתבתי, אלא עיבוד שלי למאמר של הרבי מלובביץ. השתדלתי ככל האפשר להשאיר את הניסוח קרוב למקור. אחריות על טעויות – עלי בלבד..
במאמר הרבי מתייחס למעגל החודשי של הלבנה, וליחס שבין החמה והלבנה כמשפיע ומקבל והיחס של שניהם לעצם שמעליהם (ה”כתר” האחד שמעל שני המלכים..) – תחשבי כל הזמן על היחס בין הדברים לבין המעגל החודשי הנשי והיחס שבין האיש והאשה, והקב”ה שמעליהם..
המאמר קצת מורכב וגבוה. יכול להיות שלא תביני הכל – לפחות תזכי להתבשם מעט מרוח הדברים…
לימוד מוצלח וי”ט שמח! ליאון.
הרבי מעלה קושיה לקראת י”ט כסלו: מדוע הוא שונה משאר החגים בתאריך שלו: כל החגים חלים באמצע החודש או בתחילתו – כשהלבנה הולכת וגדילה, או נמצאת בשלימותה, ורק י”ט כסלו וחנוכה חלים בחלק השני של החודש – כשהלבנה הולכת ומתמעטת, וחנוכה ממש בשיא המיעוט של הלבנה. מדוע זה?
יותר מזה, שואל הרבי: אם בחצי הראשון של החודש אור הלבנה הולך ומוסיף, ובחצי השני הוא הולך ופוחת – היינו צריכים למנות בהתאם גם את מניין ימי החודש – למנות מ-א ועד ט”ו, ואח”כ לרדת במניין הימים. מדוע אחרי ט”ו לחודש ממשיכים למנות ט”ז, י”ז וכו.. ולא פוחתים במניין אלא אדרבה, מוסיפים ועולים יותר ויותר?
הרבי מסביר את זה עפ”י היחס שבין החמה ללבנה: הלבנה והחמה הם מקבל ומשפיע, שהלבנה “לית לה מגרמה כלום”, ומקבלת אורה מהחמה, ואופן ההשפעה הוא שבתחילה מקבלת רק מעט אור, מולד הלבנה – נקודה בלבד, ומיום ליום מוסיף והולך באור שמקבלת מהחמה, עד ליום הט”ו ש”נתמלא דיסקוס של לבנה”, “קיימא סיהרא באשלמותא”, שנתמלא ונשלם האור שמקבלת הלבנה מהחמה.
אבל, מקשה הרבי, מכיון שגם כשנתמלא ונשלם אור הלבנה היא עדיין בבחינת מקבל, אין זה תכלית השלימות של הלבנה – כי השלימות שלה היא כשהיא נעשית כמו החמה ואינה צריכה לקבל אור מהחמה, כמו שנאמר “והיה אור הלבנה כאור החמה”, כמו שהיתה קודם מיעוטה, שהיו “שני המאורות הגדולים”.
לכן, כך מחדש הרבי, שלאחר שנתמלא אור הלבנה שמקבלת מהחמה, מתגלית דרגה גבוהה יותר של שלימות שבה הלבנה היא כמו החמה (“והיה אור הלבנה כאור החמה”), זה מתרחש ע”י התגלות דרגא נעלית יותר משניהם שנעשית כתר אחד לשניהם, ודרגה זו של שלימות גבוהה מתבטאת ביחס שבין הלבנה לחמה בחציו השני של החודש.
סיבת השינוי בין חציו הראשון של החודש – שמיום ליום מוסיף והולך אור הלבנה, לחציו השני של החודש – שמיום ליום פוחת והולך אור הלבנה, היא מפני שבחציו הראשון של החודש הולכת ומתרחקת הלבנה מהחמה, וככל שהיא מתרחקת – מיום ליום הולך וגדל אורה, ובחציו השני היא הולכת ומתקרבת אל החמה, וככל שמתקרבת יותר אל החמה מיום ליום הולך ומתמעט אורה.
כיצד זה מסביר את הוספת ההארה (לכאורה היה צריך להיות בדיוק ההפך!)
מסביר הרבי שטעם הדבר הוא מכיוון שהיחס שבין המשפיע (חמה) והמקבל (לבנה) הוא באופן שכאשר המקבל הוא בקירוב אל המשפיע אין המקבל יכול להשפיע ולהאיר (מצד הביטול שלו לקבל ההשפעה), וככל שהוא מתרחק מן המשפיע מתחיל גם הוא להשפיע ולהאיר (האור שמקבל מהמשפיע).
מסביר הרבי שיש שתי סיבות מדוע הלבנה הולכת ומתקרבת את החמה בחציו השני של החודש:
הסיבה הפשוטה והגלויה היא לצורך התחדשות היחוד שבין החמה והלבנה (משפיע ומקבל) במולד של החודש הבא – על-ידי המיעוט והביטול מיום ליום בחצי השני של החודש של הלבנה, המקבל, כדי שהיא תוכל לקבל השפעה חדשה ונעליצ יותר מהמשפיע, החמה. סיבה זאת מסבירה את עיקר המיעוט כהכנה לקראת החודש הבא.
הסיבה השניה והעמוקה היא שהקירוב של הלבנה אל החמה בחציו השני של החודש הוא גם קירוב לעצם שלמעלה גם מאור החמה (כתר אחד לשניהם), שהקירוב לדרגא זו מתבטא במיעוט האור, כי, אור הוא גילוי מן העצם, שהעצם הוא בהעלם (העלם שלמעלה מגילוי), ורק הארה מהעצם מתגלה באור, ולכן, מיעוט האור מיום ליום מורה שמיום ליום הולך וגדל הקירוב להעצם שלמעלה מהאור (העלם שלמעלה מגילוי), שעי”ז נעשית הלבנה כמו החמה, ועד – כתר אחד לשניהם.
כיצד יתכן שהקירוב מוביל לדוקא הפחתת האור? מביא הרבי הסבר עמוק:
הכלל שהעצם הוא בהעלם והאור הוא בגילוי, הוא, ביחס לזולת, שכיון שאינו יכול לקבל העצם אלא הארה ממנו בלבד, לכן קורא להארה “אור”, ולעצם “העלם” (חושך); אבל ביחס לעצם הרי זה להיפך – שההארה היא חושך לגבי העצם שהוא ה”אור”.
ומזה מובן שהצורך במיעוט האור כדי להתקרב לעצם אינו אלא כל זמן שנשאר בגדר של מציאות בפני עצמו (זולת) שאינו יכול לקבל את העצם (שנשאר ב”העלם”), אבל, כשמתאחד עם המשפיע עד לאופן שנעשה כמו המשפיע, שאין ביניהם יחס של משפיע ומקבל, אלא שניהם שוים אזי העצם הוא בהתגלות.
ועל-פי-זה יש לומר שמיעוט האור בחציו השני של החודש אינו אלא מיעוט בדרגא של “אור” (הארה בלבד) מפני הקירוב לעצם שלמעלה מהארה, אבל לא מיעוט בגילוי (כיון שהעצם בא ומוסיף בהתגלות) – ולכן, הולך וניתוסף במנין של ימי החודש (שמורה ומדגיש התגלות הדבר), כיון שהולך וניתוסף בהתגלות העצם (שלמעלה מהתגלות האור).
בהמדשך המאמר (קצת קיצרתי) הרבי מוסיף ומסביר את ההקבלה בין סיון (השלישי לחדשי הקיץ) וכסלו (השלישי לחדשי החורף) ואת בחינת מתן-התורה של כל אחד מהם שקשורים בעיקר בהבדל שבין עבודה מלמעלה למטה (בחדשי הקיץ) – בהם יש עדיין חילוק בין משפיע ומקבל, חמה ולבנה, לבין עבודה מלמטה למעלה (בחדשי החורף) – בהם יש אחדות בין המקבל והמשפיע, ומביא כיצד עניין זה רמוז בשם החודש “כסלו”.
הנושא הזה מודגש גם בחנוכה, החג שבסיומו וחותמו של חודש כסלו – שעם היותו בסיומו של החודש, כשאור הלבנה הולך ומתמעט מיום ליום, מודגש בו בפועל ובגלוי הענין של “מוסיף והולך”, “יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך” שמיום ליום הולך וניתוסף באור – שבזה מודגש שהמיעוט של אור הלבנה אינו אלא מיעוט בדרגא של “אור” (הארה בלבד) מפני הקירוב לעצם שלמעלה מהארה, אבל, לא מיעוט בההתגלות, שהרי מיום ליום הולך ומאיר יותר ויותר, שני נרות, שלש נרות וכו’, שהולך וניתוסף בהתגלות העצם.
אז מה את אומרת? מה אפשר ללמוד מהמאמר הזה על מה שקורה לנו כנשים בחלק השני של החודש שלנו?
הרבה פעמים קל לנו להזדהות עם אור הלבנה ש”מוסיף והולך” בתקופה שבין ימי הדימום לביוץ, אבל מאוד קשה לנו עם התקופה שבה האור שלנו נראה במבט ראשון כ”פוחת והולך” בחלק השני של החודש, מהביוץ ועד הדימום של החודש הבא.
האם ההסבר של הרב מלובביץ פותח לך פתח לתובנה חדשה על החצי השני של החודש?
לי הוא פתח הרבה פתחים, את מוזמנת לשתף אותי במייל חוזר בפתחים שנפתחו לך! binathalevana@gmail.com – אני תמיד שמחה לקרוא ומאוד משתדלת להגיב לכולן!!
הרבה אור של גאולה, טהרה ושמחה.. (וכמעט אפשר כבר לומר גם חנוכה שמח!)
ליאון