בעבודת ה', ובחיים הנשיים בפרט, אנחנו נתקלות הרבה פעמים בשאלה של מרחב הבחירה שיש לי:
- להתמודד עם כאבי מחזור בצורה טבעית? או לבחור בטיפול כזה או אחר כדי לטפל בהם?
- לסדר וסת לכלות לפני החתונה? גלולת? פרומולוטנור? לסמוך על המחזוריות הטבעית? מה לבחור?
- ללדת עם אפידורל או בלי? אולי לבחור בדרך אחרת להתמודד עם כאבי הלידה? ובאיזו תנוחה ללדת? ומי ילווה אותי לחדש הלידה?
- להניק הנקה מלאה? לתת מוצץ" כמה זמן להניק?
- ומה להחליט לגבי חופשת הלידה: לקצר? להאריך? לצאת לחל"ת? להוריד אחוזי משרה? למצוא עבודה בבית עם התינוק?
- האם להשתמש באמצעי מניעה? אילו אמצעים? לכמה זמן?
- ומה לגבי שימוש בהורמונים: לסידור וסת? למניעה" לקראת גיל המעבר? האם לבחור בטיפול הורמונלי כזה או אחר?
בכל-כך הרבה היבטים מהחיים הנשיים שלנו אנחנו כל הזמן נדרשות לבחור.
אבל בעצם,
אולי הבחירה הזאת מיותרת?
אולי אנחנו פשוט צריכות להישען אחורה ולסמוך על הקב"ה
שיבחר בשבילנו את מה שהכי טוב לנו?
אז מה את אומרת: לבחור – או לא לבחור?
מה ה' רוצה מאיתנו?
אנחנו רגילים לאימרת חז"ל : "הכל בידי שמים – חוץ מיראת שמים" – ונכתבו המון הסברים וביאורים לגבי השאלה מהי אותה "יראת שמים" – שהיא, בעצם, מרחב הבחירה האנושי.
אומר הרב חרל"פ, שהיום חל יום פטירתו:
"הבחירה שהיא רז צלם אלקים מונחת בהרצון, אולם כללות הרצון שירצה דבר מה, להיות רוצה, זה אינו בגבול בחירתו. ובכן יש הכרח באדם, הוא חופשי ברצונו מה לרצות, ואינו חופשי בעצם הרצון. מוכרח הוא לרצות כשם שבעל כרחו הוא חי" (הרב חרל"פ 'לחם אבירים' פרק א)
זאת אומרת – שעצם העובדה שאנחנו חיים – גורם בהכרח שיש לנו רצון חופשי – נשמת החיים שבתוכנו כבר יותרת בנו רצון, ממש מרגע לידתנו!
הבחירה שלנו, היא לבחור "מה לרצות".
אז האם זה טוב להיות בחיריים? להרחיב את יכולת הבחירה שלנו?
אומר הרב חרל"פ בצורה נפלאה שזוהי ממש נקודה יסודית שטמונה בעצם צלם הא-לקים שבנו:
"הבחירה היא רז צלם א-לקים, ועל-כן כל שלילה בבחירה היא שלילת הצלם. ואי-אפשר להיות קרוב לה' זולת שלא הועבר מעליו הצלם הקדוש ולא נחלף צלמו בצלמא נוכראה… כי ראשית חכמה היא השגת הבחירה שבזה מופיע עליו הצלם הא-לקי בהודו והדרו ומתקרב אליו" (הרב חרל"פ, "מי-מרום על שמונה פרקים", ח:ד)
אנחנו מכירות את הפסוק " ראשית חכמה – יראת ה' "
וכאן, אומר לנו הרב חרל"פ ש "ראשית חכמה" – היא השגת הבחירה!
וואו!
"ראשית החכמה" שהיא "יראת ה'" = "יראת שמים" היא בעצם הבחירה!
ממש מובן , אם ככה, למה "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"!
אבל רגע..
אם ככה, נשמע שהבחירה היא המעלה הגדולה ביותר של האדם!
היא מה שמהווה את "צלם הא-לקים" שלו..
האם יש מדריגה נעלית יותר מהבחירה?
להפתעתנו, הרב חרל"פ מסביר לנו שכן, יש מדריגה גבוהה יותר – שמגיעים אליה דווקא ע"י סילוק הבחירה:
"ואמנם נראה דאם אמנם מרום הפסגה של האדם הוא הבחירה שלו, התכלית הוא שיכירו וידעו כי ההתמסרות כולה אליו ית"ש שיהיה הוא המנהיג לבדו "ה' אחד ושמו אחד" זהו העילוי היותר גדול בעולם, וזהו ביאור "ימים שאין בהם חפץ" (קהלת י"ב), אלו ימות המשיח, היינו שאז יהיה התיקון היותר גדול שעם הבחירה יבחרו להתמסר כולו אליו, ומתוך שגם זה בבחירה יבחרו הלא כל זה הטוב הצפון וכל העליות שיתרוממו ויתעלו עד אין קץ, הלא הכל יוזקף על זכות הבחירה, שברצון טוב בחרו בהתמסרות העליונה הלזו להיות מסור כלול בהגדולה העליונה "אתה הראית לדעת כי ה' הוא הא-לוקים אין עוד מלבדו" (דברים ד), ולדרגה עליונה זו יגיעו בימות המשיח כי יבואו לידי דרגה זו לבחור בסילוקה של הבחירה ולהיות הכל ביד ה' " (הרב חרל"פ,"אורי וישעי" פרק כ"ג)
מסביר לנו הרב חרל"פ , שמדריגת הבחירה היא רק שלב בדרך את המעלה העליונה יותר – שבה האדם יבחר מתוך בחירה מלאה ושלימה שלו להתמסר אל ה' ולהתעלות מעל הבחירה החופשית שלו אל גילוי הרצון הא-לקי בעולם. זאת המדריגה שמעל הבחירה – או בניסוח אחר, הבחירה שלא לבחור.
מסביר לנו הרב חרל"פ בהמשך אותו המאמר- שזה בדיוק מה שקרה לעם-ישראל במעמד הר-סיני:
"…דהיינו שיהיה עולה, ועולה מבחינת בעל בחירה לבחינת בלתי בעל בחירה. אבל מ"מ הכל צריך להיות מצד הבחירה.
"הנה האמירה "תן אתה" זוהי הבחירה שהיו בוחרים בעצמם להיות בלתי בעל בחירה, למען יקויים "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" (ישעיה ב), והנה ישראל אז חשבו שהמגמה העיקרית דוקא להיות בעל בחירה, והרגישו באם ידבר ה' עמהם יפסידו כל הבחירה, ודימו שזה מיתה. שכל זמן שאדם חי צריך להיות בעל בחירה, וע"כ אמרו "דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו א-לקים פן נמות"… כי הייתם צריכים להגיד "תן אתה" ובזה הנכם משלימים כל בחינת הבחירה, שכל מה שיהיה אחרי סילוק הבחירה ג"כ יהיה נזקף על חשבון האמירה של "תן אתה", ולכן לא היה די מה שהיה משה רבינו אומר "תן אתה", כי אז היה סילוק הבחירה בלא בחירה, ולא לכך היה כוונת הבריאה, לכן כל אחד ואחד מישראל היה צריך להגיד "תן אתה" (אורי וישעי, שם)
מתן תורה היווה התגלות א-לקית במדריגה כל כך גבוהה של קירבת א-לקים, שבעצם יצרה סוג של ביטול הבחירה, אבל בני-ישראל לא היו בשלים למדריגה הזאת, וחוו אותה כמוות, לכן בשתי הדיברות הראשונות "פרחה נשמתן" – כי הם חוו קירבת א-לקים כל כך גבוהה ששללה מהם את כח הבחירה שלהם, ולכן הם באים ומבקשים ממשה רבינו "דבר אתה עמנו ונשמעה" – שהוא יאמר להם את שאר הדיברות לא ישירות מפי הגבורה "פן נמות". הם עדיים לא היו מסוגלים לבחור בביטול הבחירה, ולכן בחרו להישאר במדריגת הבחירה.
הדיבורים האלה נשמעים מאוד גבוהים, וקשה לנו לתפוס אותם,
אבל הם, בעצם, באים ללמד אותנו שיש לנו במציאות 3 קומות של בחירה:
יש את הקומה הנמוכה של הכרח והיעדר בחירה – שהיא בעצם קומת הטבע, הקומה הבהמית, של מה שמכונה בעולם הכללי "דטרמיניזם" – החיים מתנהלים לפי חוקיות קבועה והאדם כפוף לחוקיות הזאת כמו כל בעלי החיים.
זאת קומה ילדותית, כמו ילדה קטנה שמגיעה לארוחה באירוע והמלצר שואל אותה "מה את בוחרת: עוף או שניצל" ומכיוון שהיא קטנה היא לא יודעת לבחור ואמא שלה בוחרת עבורה ואומרת למלצר מה לשים לה.
מעליה יש את קומת הבחירה – הקומה שמגדלת אותנו, נותנת לנו אחריות, מעמידה אותנו כיצורים עצמאיים ובחיריים שיכולים לקחת אחריות על החיים שלהם ולבחור (וממילא לעמוד לדין על הבחירות שלנו) – כמו ילדה גדולה יותר – שיודעת לבחור בעצמה מה היא רוצה לאכול מבין האפשרויות העומדות בפניה.
זאת המדריגה שבה ניכר הכח הבחירי שלנו – לקחת אחריות, "לפעול עם א-ל" ולהיות שותפים ב"תיקון עולם במלכות ש-די" בכח הבחירה שלנו.
אבל..
מעל המדריגה הזאת, יש מדריגה נוספת, מדריגה גבוהה ונשגבת שמעבירה אותנו ממש לאחרית הימים, "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" –
זאת המדריגה של הבחירה בביטול הבחירה:
האדם בוחר, בבחירה גמורה, לבטל את כח הבחירה שלו ולבחור לתת לרצון ה' להופיע ולנהל אותו.
זה כמו שזוג יוצא למסעדה, והאישה אומרת לבעלה – "אני סומכת עליך שתבחר עבורי את המנה שתהיה לי הכי טובה" (ויוצאת לשירותים בזמן שהוא בוחר, באמון ובטחון מלא שכשהיא תחזור – תחכה לה המנה הכי משובחת שאפשר) – זאת מדריגה גבוהה של התבטלות מתוך בחירה, של בחירה לעלות מעל הבחירה- שהוא ממש מאחדת את הבחירה האנושית עם הבחירה הא-לקית:
אני בוחרת, בבחירה אנושית גמורה שלי, להרפות מהבחירה האנושית ולבחור במימושה של הבחירה הא-לקית שמעלי.
זה נותן משמעות אחרת לאימרת חז"ל: "הכל בידי שמים – חוץ מיראת שמים" – כשנחבר את החכמה האנושית למקורה הא-לקי, ל"ראשית" שלה – נגלה שהשורש שלה הוא בעצמם הרצון הא-לקי, ושהרצון הכי עמוק שמניע את כל הקיום האנושי הוא הרצון להופיע ולממש את דבר ה', הרצון הא-לקי בעולם.
ועדיין, איך ממשים את זה במציאות?
איך מצליחים להבין את היחס בין הבחירה האנושית לבין הבחירה הא-לקית בכל הסוגיות הנשיות שהזכרנו?
המפגש השלישי של הקורס "להניח ברכה אל ביתך" עוסק בדיוק בזה. ניתן להצטרף אליו מכאן
בשיעורים של " בינת הבריאה" בימי שלישי בבוקר, אנחנו עוסקות בדיוק בסוגיה הזאת – של היווצרות הבריאה ככח שנראה כעצמאי ומנותק מהבורא – והאפשרות של בחירה חופשית שמופיעה כתוצאה מזה. מתול הזוגיות של "בורא ובריאה", "שמים וארץ" נוכל לברר את מהות הבחירה הנשית ואת התפקיד הנשי המיוחד לנו דווקא באתגרי החיים של הבחירה
בשנה שעברה, התקיים במסגרת "בינת הלבנה" ערב לימוד נשי בנושא "קדושה אני מבקשת" שעסק בלימוד נשי מתורתם של המגיד ממזריטש, אדמו"ר הזקן, הרב חרל"פ ובעל התניא – ניתן לצפות בה מכאן (בגלל אורך ההקלטה – אין לה גירסא מהדרייב, סליחה)
יהי רצון שנזכה לממש את "צלם הא-לקים" שבנו באמצעות הבחירות הנשיות המדוייקות עבורנו והרחבה ודיוק של יכולת הבחירה הנשית שלנו,
ועם זאת, נדע לשאוף ולהתכוונן אל המקום של "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" – למדריכה של איחוד הרצון האנושי והרצון הא-לקי ע"י הבחירה בביטול הבחירה.