חורבן בית-המקדש מתואר ונמשל לחורבן בית ולמציאות של גירושין ואלמנות וכל מגילת איכה מלאה בתיאורים של ירושלים המנודה, המגורשת כאלמנה: “איכה ישבה בדד“[1]…
החורבן היווה שינוי משמעותי בקשר שבין עם-ישראל והקב”ה.
ממציאות של אהבה מתגלית הבאה לידי ביטוי בדמות שני הכרובים המעורים זה בזה בקודש הקודשים, עם חורבן חורבן בית-המקדש – חורבן ביתו של היהודי וחורבן ביתה של השכינה, נוצר מעבר מעבר מקשר של “פנים בפנים” בין ישראל לקב”ה למציאות של “הסתר פנים”.
כשלקב”ה אין בית, העולם כביכול חוזר למצב של “רווקות”.. “אשתו זו ביתו“[2] – וללא בית, כביכול גם אין אשה…
מצד שני, השכינה, כביכול, נמצאת עם עם-ישראל בגלות: “בכל מקום שגלו ישראל, גלתה שכינה עמהם“[3].
בתוך המציאות של החורבן, הגלות והיעדר שכינה, נשארת לנו “תיבת נח” בה מתגלה הקב”ה ובה מופיעה הארת השכינה.
“תיבת נח” הזאת מופיעה בשני מקומות:
בבית היהודי בו עדין מתקיים “איש ואשה זכו – שכינה ביניהם“, המקום וההקשר היחיד בו נשמרות עדין מצוות הטהרה, ובמקביל אליו – בתי תפילות ובתי מדרשות, מקום “מקדש מעט”, המקום אליו מצטמצם כביכול עולמות של הקב”ה לאחר החורבן: “מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב”ה בעולמו אלא ד’ אמות של הלכה“[4]
לאורך שנות הגלות הבית היהודי מהווה את המשכיות הקיום של העם היהודי, ולא רק זה, אלא שע”י מצוות פריה ורביה מקרבין את הגאולה[5]
ולעתיד לבוא, בתיאורי הנביאים את הגאולה העתידה, שוב משולה ירושלים לאישה שבעלה חוזר אליה ומאשה עזובה, אלמנה ודחויה, ה’ יחזור אליה וישיש עליה כמשוש חתן על כלה”[6]
לגבי מהות הקשר הזוגי, מתאר הנביא שלעתיד לבוא “תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי”[7] ומסביר המלבי”ם שלשון בעל היא מלשון ממשלה וקנין, השגחה נסתרת מצד היראה. איש – האהבה והקירבה והאישות: “…אבל לעתיד לבוא (השי”ת) יתהלך בתוכם ויתן להם ברכותיו מבלי אמצעי כאשר יתיחד איש עם אשתו… כי יהיה מעונתו בעולם השפל לשכון כבוד בתוכם, ותקבל שפע האלוקית פנים אל פנים, ותעבוד מאהבה ולא תירא ותכבד זולתו...”[8]
גם בנבואות המשכן שלעתיד לבוא בספר יחזקאל ובמקומות אחרים מתואר המשכן העתידי כמקביל לחזרת השכינה כמו בגן-עדן, המים החיים יצאו מבית קדש-הקדשים ויפיצו את מעיינות הקודש והתורה לעולם כולו והעולם כולו יתוקן.
במסגרת תיקון זה, כאשר יתוקן גם חטאם של אדם וחוה, תחזור האנושות למצבה המתוקן, ויחד עם תיקון החטא והשיבה לגן עדן, והחזרת הארת הפנים והקירבה שבין עם-ישראל וקב”ה ובין הבורא והנבראים, יוחזר גם המצב הגופני הנשי לשלמותו ו”עתידה אשה שתלד בכל יום“[9] ויהיה תיקון גם לטומאת הנידה והזבה כדברי המדרש: “אין איסור גדול מן הנידה, שהאישה רואה דם ואסרה הקב”ה לבעלה, ולעתיד לבוא הוא מתירה, שנאמר: “ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ” (מדרש שוחר טוב תהלים קמ”ו)[10]
אז יהי רצון שנזכה לראות עין בעין בשוב ה’ ציון,
ונזכה שיקויים בנו במהרה “ישיש עלין א-לקים כמשוש חתן על כלה”
ליאון קנדיל
אב תשפ”ב
[1] איכה א:א
[2] עפ”י יומא א משנה א
[3] מכילתא דרבי ישמעאל בא י”ד
[4] ברכות ח.
[5] יבמות סב.
[6] על-פי ישעיהו סב:ה
[7] הושע ב:י”ח
[8] מלבי”ם שם.
[9] שבת ל:
[10] מדרש שוחר טוב תהלים קמ”ו